אבחון פסיכוגריאטרי לחולה דימנציה אשר נוטל רספירדל

שלום, אבי בן 84 אובחן כחולה דימנציה. המחלה באה לידי ביטוי בהתפרצויות זעם, אלימות מילולית קשה וגסה כלפי אמי, האשמות כי גונבים לו כסף, שאמי בוגדת בו עם חצי שכונה, מאשים שמנסים להרוג אותו, איומים, התפרצויות בכי ללא שליטה, מעבר חד בין מצבי רוח, חוסר התמצאות בזמן ובמרחב, השתנה בכל רחבי הבית, הליכה מהבית לבד (מדובר בעיוור שאף פעם לא יוצא לבד) תוך אמירה כי אולי לא יחזור הבית ועוד ועוד. בנוסף מדובר בעיוור כמעט 100% , חירש, חולה לב וסכרתי. לפני כשבועיים התחיל טיפוח בקלונקס אשר החמיר מאד את המצב והגביר את התפרצויות הזעם, האלימות המילולית, ניבולי הפה הקשים והגסים, האיומים והפארנויות. לאור ההדרדרות במצבו, בימים האחרונים מקבל ריספרדל אשר הרגיע אותו, למספר ימים.היום חזר שוב לפארנויות אם כי לא באותן עוצמות וללא אלימות מילולית כפי שהיה לפני שהתחיל ליטול את התרופה.האם ניתן/צריך להעלות את המינון לכדור אחד של 1 מ"ג פעמיים ביום (בוקר וערב) או שצריך לכך אישור רופא? החשש הגדול שלי הוא שהפארנויות ישובו בעוצמה חזקה והוא עלול לעבור מאלימות מילולית ואיומים גם למעשים ואלימות פיזית. המטרה שלנו היא למצוא עבורו מקום מתאים מאחר ואמי כבר לא מסוגלת לטפל בו ולא יכולה לקחת אחריות באם ייצא מהבית ויקרה לו משהו ברחוב (זו גם הייתה האמירה של מנהל המרפאה בקופ"ח עימו שוחחתי, כי יש למצוא עבורו מקום מתאים אבל רק לאחר אבחון). אבי אמור לעבור בתקופה הקרובה אבחון פסיכו-גריאטירי. שאלתי היא האם לאור העובדה כי הרספירדל מאזן אותו יחסית ובערבון מאד מוגבל בשלב זה, האבחון הפסיכו-גריאטרי עלול שלא לעלות על המצב האמיתי בו הוא נמצא ולמעשה לא לתת לנו פתרון של הוצאה מהבית למקום מתאים עבורו? האם הריספרדל יכול "להטעות" את המאבחן ולתת תמונה כוזבת של מצבו ושל החיים של שאר בני הבית עם המחלה? האם האבחון מתייחס לעובדה כי הוא מקבל את הרספירדל בגלל המצב אליו נכנס בשבועות האחרונים והאם יש משקל גם לשאר בני הבית לספר על החוויות הקשות כתוצאה מהדמנציה על-מנת לקבל תמונה כוללת ואמיתית של מצבו? אני מניח שהוא לא יוכל לנצח לקבל את התרופה הזו מאחר והבנתי כי היא בעייתית ומסוכנת לחולים במצבו ובגילו. בנוסף רציתי לדעת האם הוא עלול להתרגל לרספירדל ולחזור למצב הקודם גם תוך כדי נטילתה. בנוסף אבקש לדעת אם במידה ויש המלצה להוציאו למקום מתאים כיצד עושים זאת. אני חושש שהוא ייכנס לפארנויות נוספות ויאשים אותנו שאנחנו הופכים אותו למשוגע... סליחה על הפנייה הארוכה, אך אני ממש בלחץ ואובד עצות. תודה רבה!

נלסון שלום אתה רושם שאביך מאובחן כסובל מדמנציה ומטופל תרופתית, איזה אבחון נוסף הוא צריך לעבור? למיטב ידיעתי אם כבר ישנה אבחנה כזאת בנוסף למכתב הפניה שיתאר את מה שאתה מתאר, זה אמור להספיק כדי למצוא לו מקום מתאים שעל פי התיאור שלך הוא מוסד או מחלקה לתשושי נפש. בכל מקרה אבחון פסיכוגריאטרי יעלה על המצב האמיתי של אביך למרות שהריספירדל ממתן את הפרעות ההתנהגות ובוודאי שלדווח של בני הבית יש משקל רב מאוד באבחון כזה. שינוי מינון של תרופות צריך להיעשות רק בהנחיה של רופא גם משום שכפי שאתה עצמך מציין זו תרופה אמנם יעילה אך בעייתית, בין היתר משום שהיא עלולה לפגום באופן משמעותי בניידות של המטופל שמקבל אותה. התגובה לתרופה כפי שאתה בעצמך רואה, עלולה להשתנות . לשאלתך האחרונה, קח בחשבון שייתכן והוא יאשים אתכם כמו גם כל ההתנהגות הפאראנואידלית שאתה מתאר, זה אינו מצב פשוט אך ממה שעולה במכתבך אני מבין שאין לכם יותר מדי ברירות משום שכל המשפחה (כולל אביך) סובלים מהמצב הקיים וכנראה שלא ניתן להמשיך ולהשאיר אותו בבית. במקביל אני מציע שאולי תפנו אתם (ללא אביך) לעזרה מקצועית כיצד להתמודד עם המצב .בו אתם נמצאים, אני מאמין שעזרה כזאת של שיחות עשויה לעזור לכם. בהצלחה ושנה טובה.

שלום, לצערי הריספרדאל אינו מסייע כפי שקיווינו. המינון שהוא מקבל היום הוא 1 מ"ג פעמיים ביום ועדיים סובל מהתפרצויות זעם (כולל במקומות ציבוריים) ועדיין ממשיך לחיות בתוך ההזיות שלו. הוא בר אליי בטענות על שאינני מאמין לו לכל הסיפורים שסיפר לי אמי. טוען כי היא מסיתה אותי נגדו ומנסה לבודד אותו מהעולם...הוא כל הזמן רק רוצה שאמא שלי תשב איתי בנוכחות ותספר לי על "מעלליה"...כל שיחה טלפון שלי איתו נגררת לאותו נושא. מה נכון לעשות? האם לשתף פעולה על ההזיות והפארנויות שלו? האם להתעמת ולהתווכח איתו ואולי להצעים את תחושות השווא שלו שכולם נגדו? אני אובד עצות ולא יודע כיצד להתנהג במצב הזה כל מה שעומד לנגד עיניי הוא אמי שלאט לאט נחלשת מיום ליום. תודה ושנה טובה