דודתי הסרבנית

לדודתי ,93, יש ירידה קוגניטיבית משמעותית . חיה לבד מזה עשרות שנים .אין לה ילדים ואני בעצם קרוב משפחה היחידי שיש לה בארץ -אני ואשתי מטפלים ברוב עניניה . לאחרונה מצבה הידרדר עוד- לעתים היא לא מוצאת את כתובתה ואינה מסוגלת לחזור בכוחות עצמה הביתה. היו מקרים גם שלא זיהתה אותי או את אשתי או ילדי. לפני כשנה הסכימה בקושי לעזרה 3 פעמים בשבוע של מטפלת שגם אותה לא יודעת לנצל. לכל עזרה נוספת בבית או במסגרת מוסד מסרבת בעקשנות .היא תופסת הצעות כאלה כ"עוינות" כלפיה . גם רופאה שלה בקופ"ח חולים דיברה איתה מספר פעמים בענין עזרה ואפוטרופסות מיוזמתה . הכל ללא הועיל. מה עלינו לעשות???

יורם שלום הדרך היחידה לדעתי היא באמצעות אפוטרופסות, גם ללא הסכמתה, אם דודתך מאובחנת כ"תשושת נפש" שמסכנת את עצמה, ניתן לבקש עבורה אפוטרופסות, לאוו דווקא שלכם משום שלעיתים המדינה ממונה כאפוטרופסית. אני מציע שתעיין בשני קישורים הבאים: האגודה לזכויות החולה בישראל. http://www.patients-rights.org/index.aspx?id=2237 http://www.patients-rights.org/uploadimages/Explanation_on_guardian_request_%20for_person_or_asset.pdf בהצלחה אילן שפר www.ilanshefer.co.il