אבל

שלום אני מחפשת עזרה מקצועית. לפני כשנה נפטר חבר טוב ומאז לא חזרתי להיות עצמי. לא חסר לי כלום...יש לי בן זוג תומך, עבודה מסודרת וכו.. אבל אני כבר לא באמת נמצאת פה ברוחי. עצוב לי מאוד. אני מתפקדת למען הסביבה שלי אבל עמוק בפנים אני שבר כלי תמידי. אני לא יודעת למי ולאן והמשחק של העמדת הפנים נשחק אט אט. הלפ!!!

שלום.מצבים של אובדן או פרידה מאדם משמעותי בחיינו ,עלולים לעורר תחושות דיכאון. לכולנו היכולת לחוש צער עמוק בשל פרידה מאדם יקר. במצב כזה אנו עשויים להיתפס לעצב, דיכאון ותחושת ריקנות. התמודדות עם מוות של בן אדם קרוב מעורר בנו את הפחדים הכי בסיסיים (פחד ממוות, פחד ממחלות, מכאב, פחת להיות נסעד על ידי הסובבים וכו'). במהלך חיי היום יום שלנו אנחנו לא חושבים על כך ,למרות שהפחדים קיימים ומעסיקים אותנו בגדול. חשוב שתמשיכי את השגרה. חצי שנה עד שנה הינה תקופה לגיטימית לעיבוד האבל. ניתן לעזר בתרופות הרגעה (כמו אלפרוקס) לתקופה קצרה כדי להקל על תקופה זו. חשוב שתהיי במעקב של איש מקצוע. אשמח לענות על שאלות נוספות, שלא תדעו עוד צער, בברכה,