שלום דוק'

אני בן 30 וחש תסכול עמוק מהמצב שבו אני נמצא. ללא מערכת יחסים כלשהי, ללא מקצוע וכיוון מקצועי, ללא החלטות לגבי העתיד שלי. אני לא נמצא במערכת יחסים, גם לא כרגע וגם לא בעברי. אני טיפוס ביישן, סגור, מופנם שמעדיף לשמור מרחק מאנשים ולשהות במרחב המוגן שלו. אבל לא שלם עם ההחלטה הזו! אני כן מעוניין ליצור מערכות יחסים עם נשים. מודע לכך שיש קושי רב גם במצב של זוגיות. כרגע אין לי בכלל הסמכה כלשהי למקצוע. לא יודע אם להתחיל ללמוד בגיל 30 זה כבר לא מאוחר מדי - הפסיכיאטר אמר שלא, אפילו הסביר לי שאנשים נוטים לעשות הסבות מקצועיות יותר מפעם אחת. אבל אני כבר יותר מעשר שנים תוהה מה אני רוצה ללמוד...זה עושה לי קדחת ודכדוכים ברגע שאני מתחיל לחפש. עשיתי אבחונים מקצועיים, ושום דבר לא ממש מצא חן בעיני, או נתגלה כבעייתי (לימוד הנדסה למישהו שהוא באופן די רשמי מוגבל מתמטית). לא יודע איך להתייחס לתואר ראשון..אין לי כזה, וזה נראה משהו שהוא OUT OF REACH - לא משנה מה אני אלמד..הנדסה או היסטוריה. מצד שני, תואר ראשון בטח לא מספיק היום. מצד נוסף...אם זה לא תואר מעשי, זה בטח לא שווה. אז אני פוסל את כל התארים שהם כמו היסטוריה, ספרות וכדומה..ומסתכל רק על תארים שהם כמו הנדסה... "מעגל המוות העצמי". הפסיכיאטר אמר לי שהוא חושב שאני צריך ללכת לכיוון של מה שאני רוצה לעשות..משאלת לב...וגם כאן אין לי מושג. שום מושג..הוא שאל אותי לפני חמש שנים...ואני עדיין לא הגעתי לשום תשובה. כאמור, אתמול הייתי אצל הפסיכיאטר שלי, אחרי שנה בערך. נדמה לי שאני לא מצליח להבין אותו, או שהוא לא מספק לי תשובות הולמים. כשאני שם אני חושב שהבעיות הקשות שאני מעלה הן מגוחכות. לאחר הפגישה אני שוב חש תסכול מהמצב הזה. לא יודע מה לעשות. בכל מקרה, כמעט כהרגלי אני לא מצליח לפתח שיחות ענייניות ומרגיש שהטרחה הייתה לחינם.

שלום לך, צר לי מאוד על מצבך. מצד אחד אתה מבין שצריך להתקדם בחיים מצד שני ישנם מחסומים ומכשולים רבים שמפריעים לך. אני מקווה שאם תתמיד לפגוש את הרופא המטפל שלך יתכן והוא יוכל לעזור לך לגבש כיוון כלשהו ולהתקדם בו. בהצלחה!