דיכאון

בני בן 22 כבר שנה מאז השחרור לא עושה כלום. מסתבר שגם בעבר לא היה אוהב להיות עם הרבה חברים .תמיד העדיף להיות אחד על אחד עם חברים.הרגיש יותר נוח.לקראת השחרור הבן ניתק איתנו קשר דיבור והיה שקוע בעצמו.התעסק בעצמו .סבל מקיפוסיס בגבו וזה מאוד פגע בו,החליט שהוא כפוף מאוד,וזאת למרות שהןא בחור יפה ,חכם וחתיך.לאחר שמצוקתו גברה הבן חזר לדבר איתנו והסכים לטיפול פסיכולוגיעלי לציין שהשיחות היו נעימות לו באותו רגע אבל המצב לא השתפר אפילו החריף,היה לו קשה מאוד וטען שהוא סובל ואין לא כבר אנרגיות.בלילות היה מאוד קשה שנשאר לבד ער העצבות היתה רבה.עלי לציין שכול החברים התנקו ממנו וכעת אין לא שום מסגרת וחברה.לוקח ציפרלאקס 10 מ"ג כבר 5 שבועות. לאחר שכבר נואשנו פניתי למרפאת בריאות הנפש הם ערכו לו שיחה ויעצו טיפול יומי בשלוותא או בנתניה. מה דעתך האם זה טיפול טוב או שיש באפשרותך להציע לי טיפול טוב יותר? האם אפשר לחזור לחיים טובים להתחיל ללמוד ולעבוד? תודה אמא דואגת

שלום לך, אשפוז יום הינה מסגרת מצויינת, עזרה סובלים רבים. היא כוללת שיחות אישיות וקבוצתיות. אני מאחלת מכל הלב שבנך ירגיש שיפור ויתחיל להתקדם בחיים! בהצלחה מכול הלב! אשמח לענות על שאלות נוספות, בברכה, ד''ר אירנה נתנאל Ph.D פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT "מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים www.mindclinictlv.co.il שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733