דיכאון

שלום. אני בת 16 וחצי, ובערך כבר כמה שנים אני נמצאת בדיכאון, שמוביל אותי למחשבות אובדניות.. לפעמים אני מרגישה שהכול ''רגיל'', אבל אני סוג של מעמידה פנים, ואז אני מתפרצת בבכי ומרגישה שהכול רע.. רוב הזמן אני בכלל לא מרגישה כלום, ריקנות, אני כמו זומבי.. חצי חייה חצי מתה. או חצי ערה חצי ישנה. אמא שלי כועסת עלי לאחרונה ומעירה לי על ההתנהגות שלי, שאני לא מתייחסת לאף אחד, שלא אכפת לי מאף אחד, שאני אדישה לאנשים שקרובים אליי. ואני לא עושה את זה בכוונה, זאת פשוט מי שאני.. מצד אחד אני לא באמת מרגישה מרגישה משהו לאנשים, אבל מצד שני אני מבינה שזה לא נכון ולא טוב לא להרגיש כלום. לא יודעת, אני כל כך מבולבלת ואני מרגישה שאני משתגעת, אין לכלום משמעות בשבילי, ואני לא יודעת מה לעשות... אני מפחדת שאני יעשה משהו קיצוני.. ואני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד.. אבל אני גם לא יכולה להמשיך להעמיד פנים.. מה לעשות?!

שלום לך, הפתרון הטוב ביותר הוא להתיעץ עם רופא פסיכיאטר של ילדים ונוער. שווה לשקול טיפול תרופתי אנטי דיכאוני. ד''ר אירנה נתנאל Ph.D פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT "מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733

היי מאוד נגע לליבי המכתב שלך אני יודעת שלא פשוט לגשת לפסיכולוג במקרים כאלה אבל ליפעמים זו הדרך הטובה ביותר להתמודד עם קשיים נסי לדבר עם היועצת בבית הספר הם בדרך כלל מאוד קשובות ומאוד נכונות לעזור במיוחד במקרים כמו שלך שזו מצוקה אמיתית ולא סתם עוד אחד שרב עם מורה על ציון למה את לא מדברת עם אמא ? או חברה טובה? אל תשאירי את הכאב והפחד אצלך ליפעמים כשמדברים עם אחרים רואים שהמצב הוא לא כזה גרוע למרות שניראה לנו שזה סוף העולם .בכל מקרה המייל שלי מופיע פה אם לא תימצאי את מי לשתף אשמח להיות לך לאוזן קשבת את צעירה כל החיים לפנייך זה הזמן להנות מהם בהצלחה דגנית