איך עוזרים למישהו במצוקה

שלום יש לי מכר טוב, כבר שנים ארוכות שאנחנו מדברים בכנות בעיתות משבר, ואני לא יודעת איך לעזור לו כרגע. נקרא לו לצורך העיניין "יהודה" אני לא יודעת בדיוק מה הבעיה, אבל ליהודה יש איזשהו חוסר איזון במוח שגורם לו לדיכאון. הוא לא פירט לי מה המסקנות הרפואיות, אני רק יודעת במעורפל שיש משהו כזה. הוא ניסה כבר דיי הרבה כדורים, סבל מתופעות לוואי איומות, אבל עכשיו יש לו סוג כדורים שמחזיק אותו דיי טוב. רוב הזמן הוא במצב רוח ממוצע. מידי פעם הוא נופל לדיכאון, וזה לוקח שבוע-חודש עד שהוא יוצא מזה. כשהוא שרוי במצב הזה. העולם שחור. אין מה להגיד לו שיעודד אותו. אני לא יכולה להפנות אותו לבעל מקצוע כי הוא החליף לא מעט פסיכולוגים ללא הועיל. אני אצטט את משפטיו מהיום: "וגם זו (הפסיכולוגית) שאחראית עלי, סתם לא איכפת לה ממני." "אני לא חושב שהבנת אותי לגמרי. אין לי כוח בשביל לעשות רק דבר מסוים, ולא אחר. אין לי כוח לכלום. אם לא יהיו לי כוסות וצלחות, אני אעדיף להפסיק לאכול ולשתות מאשר לעשות את המאמץ ללכת לקנות אותן." (לצורך העיניין אני אוסיף שהוא על סף אנורקסיה, כי הדיכאון באמת מעודד אותו לא לאכול) "אין לי כוח גם לעשות רשימה כמו שהצעת ולטפל בזה לאט-לאט - אין לי כוח *לכלום*. אני עושה את המינימום של המינימום ההכרחי בשביל לחיות, ופשוט מחכה למות." הוא לא מתכנן להתאבד, לפי מה שהוא אומר, פשוט כי אין לו את האומץ. אני דיי מאמינה לו, אבל אולי אני לא אמורה? "זה שיש לי חברים לא אומר שאני לא לבד. גם אם היו עוד אנשים שהייתי יכול לדבר איתם על הדברים האלה, וגם אם הם היו עוזרים לי, לאחר מכן הם היו חוזרים לחיים שלהם, ואני לשלי, והייתי נשאר לבד. אבל אני לא רוצה לדבר על זה. בכלל, אני חושב שזו היתה טעות מצדי להעלות את כל הנושאים האלה. לדבר על זה מכריח אותי לחשוב על הכל, ואז גם מצב הרוח הרגעי שלי נופל, ואני לא מצליח להדחיק את הכל. עדיף שאני אחזור להתעלם מכל זה, שאחזור לשמור הכל בפנים ולהעמיד פנים שזה לא קיים." "ופשוט אין לי כוח באופן כללי. לעבודה. לחברים. ללימודים. למעבר דירה. לסידורים. להכול. לחיים בכלל. אני באמת לא יודע להגיד אם אני רוצה להמשיך לחיות או אם אני מעדיף פשוט למות. קשה לי לראות סיבות להמשיך להתאמץ. וגם אם אני כן מוצא סיבות כאלה, אני כבר לא מרגיש שהם חזקות מספיק. החיים שלי הם סבל מתמשך, ולא נראה ששום דבר עוזר." "אני ממשיך כאילו הכל בסדר, ומתכנן לעבור דירה ולהתחיל ללמוד, כשלמעשה אני לא באמת מאמין שאני אצליח להתמודד עם הלימודים, ואני מקווה בסתר שמשהו יהרוג אותי לפני כן, כי לעולם לא יהיה לי את האומץ להתאבד. פשוט... אין מה שמניע אותי. אני פועל בלי דלק, אפשר להגיד. מה בעצם הפואנטה בחיים? בשביל מה להתאמץ, בשביל מה לעשות? זו תמיד היתה שאלה קשה. בעבר כן הייתי יכול לענות עליה - הייתה לי מישהי (חברה שלו), והיו דברים שנהניתי לעשות. עכשיו אין לי אותה, ואני לא יודע מתי אם בכלל תהיה מישהי אחרת, וגם הדברים שאני נהניתי לעשות כבר לא מסבים לי הנאה כמו בעבר." כמה דברים: אני אבקש לא להשתמש בציטוטים שלו לשום דבר, כי עצם העובדה שאני מפרסמת אותם (אנונימת אומנם) זו כבר חדירה לפרטיות, והפרת האמון שהוא נתן בי, אני עושה את זה רק כי אני דואגת למצבו. הוא כתב לי את כל מה שהוא כתב את הטקסט הזה כשהוא היה במצב רוח "שמח" אם אפשר להגיד, או לפחות לא באמצע המשבר דיכאון, כי כשהוא בדיכאון הוא אפילו לא מסכים לדבר איתי או לענות להודעות ממני... בבקשה אל תייעצו לי רק להפנות אותו לבעל מקצוע, כי הוא הולך, וזה לא עוזר לו, לפעמים מספקים לו מקופות החולים פסיכולוגיות, אבל מחליפים אותם במהירות מסחררת שהוא לא מספיק לרקום קשר עם המטפלת שלו. הצעתי לו ללכת בצורה פרטית, הייתה תקופה שהוא הלך אליה פעם בשבוע, אבל ההורים שלו הפסיקו לממן לו את זה. זה עולה המון, כל חודש, אם הולכים לפסיכולוגי פרטי, ואני לא בטוחה שהוא יכול להרשות לעצמו את זה עכשיו. לפחות לפי מה שהוא אומר. איך אני יכולה לקדם אותו לכיוון קצת יותר מאושר? חשבתי שברגע שהמצב התעסוקתי שלו ישתנה, שהוא יכנס למוסד לימודים, (לא ששם הכל זוהר) ושהוא יבין שיש לו את החופש לבחור ולשנות את החיים שלו כפי שהוא רוצה, הוא יהיה טיפה יותר מאושר, אבל כפי שזה נראה - אין שום דבר בחיים שמסב לו אושר. אולי הבחורה שהוא הייתה איתה, אבל היא גם תוך כדי הסבה לו המון עצב, בצורת ההתנהגות שלה. ברגע שאני מדברת איתו על זה - הוא נכנס לדיכאון ואני מרגישה שרק הרסתי לו את המעט מצב רוח שהוא הצליח להשיג. אני לא יודעת מה לעשות... תודה רבה

שלום לך, משפטים שחברך משמיע ממש אופייניים וממש אוניברסליים למצב של דיכאון. כלומר, מרבית הסובלים מדיכאון משמעים את אותם הדברים. העדר מוטיבציה, העדר כוחות, ראיה שלילית לגבי עצמו, לגבי המצב הנוכחי וגם לגבי העתיד, תחושת בדידות ועוד הינם תסמינים שמאפיינים מצב של דיכאון. תסמינים אלה חולפים כאשר המצב משתפר. ישנם טיפולים נוספים ששווה לשקול: גרייה מגנטית למוח, נזעי חשמל, נוירופידבק. כדאי להתיעץ עם הרופא המטפל. מידע נוסף על סוגי טיפול אלה ניתן לקרוא באתר: www.mindclinictlv.co.il   אשמח לענות על שאלות נוספות, בברכה,  ד''ר אירנה נתנאל Ph.D פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT  "מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733