שקיעה בדיכאון שלא עובר

אני בן 42 ואינני עובד כבר 11 שנה אני מדוכא כל הזמן ומשועמם מהחיים והבעייה הכי חמורה שאני מיואש ולא יודע מה לעשות כי אין לי עם מי לדבר ואני גם לא רואה שום סיכוי שהמצב ישתפר ומיום ליום המחשבות על סיום החיים רק מתגברות. אוסיף ואומר שהתהליך של עצבות ויאוש רק מתגבר עם הזמן.אגיד גם שאין לי שום תחביב או חברים אפילו לא אחד ועם בני המשפחה אינני יכול לדבר על הצער שבו אני נמצא על מנת לא להלחיץ אותם וגם בגלל שיש להם צרות משלהם. לפני מספר שנים הייתי הולך למשחקי כדורגל והייתי צופה הרבה בטלויזיה אבל בשנים האחרונות זה פשוט לא מעניין אותי והפסקתי מהכול אינני פותח את הטלויזיה בכלל ועל כדורגל ויתרתי אפילו בתודעה. הבעייה הכי חמורה שאני קם בבוקר אין לי שום סיבה לקום שום דבר לא מחכה לי וכל יום אני מחכה מתי אני יחזור לישון ונוצר מצב שבו עד שיום עובר אני מרגיש כאילו כל יום הוא בן 2000 שעות. כתוצאה מהמצב נכנסתי למצב של דיאטה חריפה והורדתי כ 35 ק"ג מהמשקל אולי אפילו יותר(אבל שקלתי מעל 100 קילו אבל הסיבה לדיאטה לא נבעה מעודף משקל אלא מגועל שאני חש כלפי עצמי) בגלל כל הזמן הפנוי אני מבצע ספורט במשך כ 4 שעות ביום בעיקר הליכה ולמרות שאני יודע וכבר הגוף מרגיש את העומס וכאבי השרירים והעצמות מכבידים עלי מאוד ויש ימים שאני אפילו לא יכול לזוז אני לא מפסיק מהפחד שאני ישמין שוב .וכמובן עקב הירידה במשקל אני אובססיבי לגבי מה שאני אוכל והאוכל הפך למרכז עולמי כי אני חושב רק מתי תגיע הארוחה הבאה והמחשבות על זה שאני משמין אני מיואש באופן טוטאלי ומחשבות על סיום החיים הולכות ומתרבות אינני מצליח לישון אפילו שאני עייף. הבעייה שגם המצב הכספי משפיע עליי מאוד כי אין לי כסף אפילו למסטיק ומכיוון שאני לא רואה פיתרון כי אני אפילו לא רואה סיכוי שמישהו יקח אותי לעבודה ושינוי במצב נראה בלתי אפשרי מדכא אותי יותר ויותר

צחי שלום, צר לי מאוד על מצבך. האם ניסית טיפול תרופתי? האם אתה במעקב פסיכיאטרי? אני מאוד ממליצה קודם כל לפנות לרופא פסיכיאטר של קופת חולים או של מרכז לבריאות הנפש ששייך לאזור מגוריך. שם תוכל לקבל טיפול ללא תשלום. תרגיש טוב,

אני מפחד שיאשפזו אותי מה שיהפוך את הגיהנום שאני חיי בו ליותר גרוע

דקומפנציה, מקלסטר (מקליסטר) B, אאותימי (אווטימי),