אני חושבת שזה דיכאון

היי, בשנה האחרונה המצב הנפשי שלי הולך ומדרדר אני לא רואה סיבות מיוחדות לקום בבוקר אני לא זזה מהמיטה שלי מהחדר שלי. אני מבינה שזה קורה לי וכל יום וכל שעה וכל דקה אני אומרת שאני אקום ואשנה את זה אני אלמד,אני אכתוב עבודה, אני אעשה משהו וכל הזמן אני לא מצליחה לעשות את זה. אני מנתקת קשר עם הסביבה אני כבר לא עושה ספורט לא יוצאת כל הזמן כעוסה. אני עסוקה כל הזמן בלכעוס על עצמי על הזמן שעובר ואני לא עושה איתו כלום. כל כל הרבה חלומות כל כך הרבה דמיונות שיש לי בראש ואני לא מצליחה לחיות את החיים שלי. כאילו לא נורא עבורי לא לקום יותר. אני לא הייתי כזאת בכלל לא, ופתאום זה קורה לי ואני לא מצליחה לצאת מזה. רק עכשיו הבנתי שזה דיכאון כי קראתי דברים דומים אצל צעירים בגיל שלי (27). בשנים האחרונות תוקפות אותי כל מיני מחלות שקשורות לראש ותמיד חשבתי שהתרופות שאני לוקחת מדכאות אותי. אני ניסיתי קצת לחזור לחיים ללימודים באוניברסיטה לעבודה במשרד אבל עדיין זה משתלט עליי כאילו לא אכפת לי מכלום, עדיף עליי הכל מלבד לצאת להתמודד עם עצמי ועם העולם. זהו כתבתי את זה. תודה.

שלום רב, לא בטוחה אם הבנתי את השאלה, אך מהתיאור שלך אכן עולה שאת מתמודדת עם מועקה ניכרת ושינויים תפקודיים . אכן יש סיכוי שמדובר בדיכאון אך יתכנו גם מצבים נוספים שהביאו לתסמינים שתיארת. מומלץ כי תפני להערכה פסיכיאטרית מקיפה במטרה לאבחן את המצב , לבצע בירור רפואי נוסף במידת הצורך ובסופו של דבר להתאים טיפול שיעזור לך בהתמודדות ויביא לשיפור במצבך.