המצב הבטחוני

תודה על השאלה, היא מאוד במקומה בימים קשים אלו. העיסוק במצב הבטחוני מעסיק את כולנו כמבוגרים וכילדים כאחד ולכן חשוב שאנו כדמויות טיפוליות נציף את התכנים הללו בגובה העיניים ומתוך עניין אמיתי, מבלי דרמטיות מוגזמת ["היתה אצלכם אזעקה???????? אוי ואבוי!] או לחילופין אדישות מזוייפת ["שטויות הכל יהיה בסדר"]. יחד עם זאת חשוב להיות קשובים לצרכים של המטופלים תוך התייחסות לגילם כמשתנה קריטי, יש מטופלים שירצו לשתף פעולה ויש מטופלים שלא ולכן חשוב לא להאיץ בהם אולם חשוב להציף את השאלה מתוך עניין אותנטי ואמיתי. חשוב לזכור, שבמידה והמטופל מדווח על פחד הרי שמדובר ברגש נורמלי שלא לומר אבולוציוני, ויש לתת לו מקום ולא לבטלו. ניתן למשל לעשות שיעור אורווה ולדבר על תגובות של סוסים כשהם מפחדים, איך יודעים שסוס מפחד? כיצד הוא מגיב? מה הוא עושה כשהוא מפחד? איך אפשר לעזור לסוס כשהוא מפחד? דיבור השלכתי שכזה, עשוי לסייע למטופלים לדבר על עצמם, כשהמדריך מתווך בשאלה; "ומה אתה עושה כשאתה מפחד"? מה עוזר לך להתמודד עם הפחד? וכד'. אך לפני הכל חשוב לזכור שאופן התיווך שלנו כמבוגרים הוא המשתנה הקריטי בשיח. ולכן חשוב שאנו כגורמי טיפול נברר תחילה עם עצמנו מהו המצב הרגשי שלנו בהתייחס למצב הבטחוני ובכלל, זאת כדי לפתח עירנות ומודעות למסרים סמויים בסאבטקסט שאנו עלולים להעביר למטופלים שלנו, גם שלא במתכוון. בתקווה לימים שקטים יותר, הדס