פסק זמן

אני אמא לילד בן 4 ,בשנתיים הראשונות לחייו ,בעלי ואני לא הצבנו לו גבולות כלל וכלל. עם הזמן הבנו שטעינו.היו לו התפרצויות זעם קבועות, שנעלמו כליל לאחר התמדה בשיטת "פסק הזמן".השיטה עבדה כקסם. בשנה האחרונה לא הכנסנו אותו אפילו פעם אחת לחדר.עצם ה"איום" התקיף מרתיע אותו והוא פוסק מיד מהתנהגותו השלילית.כל הסובבים טוענים שהוא הפך לילד אחר-רגוע יותר ומקסים.לעומת זאת בחודש האחרון יש שינוי בהתנהגותו כאשר אנו מרתיעים אותו בפני כניסה לפסק הזמן..הוא רועד כולו, בוכה בפחד רב ומתחננן שלא נכניס אותו.כאילו בטראומה... אינני יודעים מה לעשות. מצד אחד-השיטה סייעה לנו רבות-הפכה אותו מילד עם התנהגות קשה לילד מקסים וחביב. השאלה רק-מה המחיר?? מה כדאי לעשות? תודה וסליחה על אורך השאלה.

סיגל, אשמח לענות. טבעם של תהליכים חינוכיים שהם עוברים שינוי עם ההתאמה לגיל של הילד. מה שעבד מצוין עד עכשיו יכול לדרוש עדכון ושינוי בגלל הגיל השונה של בנכם. הוא כבר בן 4, מבין יותר דברים, וייתכן שבאופן טבעי הוא חרד יותר. זה גיל של חרדות עם התפתחות החשיבה והדמיון. הוא חרד מפסק הזמן, מהלהיות לבד אולי (האם יש לו עוד חרדות מהסוג הזה?) ולכן מגיב ככה. אתם יכולים להמשיך באכיפת המשמעת בשיטות נוספות. למשל, לא לאיים בכניסה לחדר אלא לומר חד משמעית להפסיק את ההתנהגות.. הטון התקיף והמסר החד משמעי יכולים לעשות את האפקט גם בלי איומים. מנסיוני, מסרים חד משמעיים עובדים, ואם משלבים אותם בחיזוקים, הם עובדים טוב יותר, וגם בונים את הדימוי העצמי. וזה חשוב אתם יכולים לקרא בהרחבה על שיטות לאכיפת משמעת בספרי 'בגובה העיניים' ו'תקשיבו לי רגע'. בשניהם יש פרקים בנושא. אתם יכולים לבחור לכם עוד שיטות שיתאימו לגיל. עיבדו בשיטה של ניסוי וטעיה. נסו שיטוה ובדקו את היעילות שלה. אל תמשיכו בשיטה שלא עובדת. זה טבעי לשנות.