האם זו בעיית התנהגות ???

שלום, מראש אני מתנצלת על אורך הפניה: הנני אם חד הורית לפעוט כבן שנתיים ושבעה חודשים. יש לי מספר שאלות לגבי התנהגותו: לאחרונה שמתי לב כאשר הוא מסיים לשחק הוא זורק את המשחק על הרצפה וכל מה שנמצא לידו הוא זורק אותו. שאלתי היא האם זה מראה על משהו שמציק לו או שזה חלק מהנאה שהוא מפיק מהמשחק? יכול להיות שתגובתי לעניין לא נכונה. אני די כועסת עליו ואומרת לו בטון כועס שעליו להרים את המשחק אם לא להבא הוא לא יקבל את המשחק. אז הוא מסכים רק אם אני עוזרת לו להרים את המשחק. לפעמים הוא נוהג כך גם עם האוכל. במקרה הזה אני מקימה אותו ואומרת לו שעכשו אין אוכל ואתה תלך לישון. כי אוכל לא זורקים על הרצפה. שאלתי השניה: יש לי עזרה ותמיכה מאימיץ היא די הרבה נמצאת אצלנו. ולפעמים אף ישנה אצלנו. לאחרונה בני סבל מבעיות בריאות כגון: דלקות אוזניים חוזרות ונשנות. כמובן עברנו הרבה מאוד "לילות לבנים". לא מעט פעמים אימי ישנה אצלנו וביקשה אף לעזור בקימות הליליות. מה שמטריד אותי זה שבני פשוט מסרב שאימי תשקה אותו או תחזיק אותו על הידיים עד אשר אני הולכת להביא משהו עבורו. אם חס וחלילה יצאתי מהחדר הוא פורץ בצרחות אימים ומשטח על הרצפה עד אשר אני חוזרת ומרימה אותו על הידיים. כך גם בבוקר כאשר אני משאירה אותו בגן, הוא פורץ בבכי ומחזיק אותי חזק מאוד ותמיד אני יוצאת מהגן עם הרגשה רעה ורגשי אשמה שעזבתי אותו במצב כזה בגן. ליבי כואב, אבל מצד שני אני יודעת שזה לטובתו. תמיד חברותי ומשפחתי צוחקים עלי ואומרים לי שכנראה שבלידתו הרופא שכח לנתק את חבל הטבור, מרוב שהוא קשור אלי. דבר זה מונע ממני אפילו לצאת בערב עם חברות או עם ידיד בגלל שאני יודעת שאם הוא יתעורר ולא ימצא אותי הוא יכנס ללחץ. (שכחתי לציין שבני רגיל לאימי ומאוד אוהב אותה, עד גיל שנתיים בני היה אצל אימי ולא במסגרת של משפחתון) מה עלי לעשות? ושאלתי האחרונה: לבני מעולם לא היו בעיות שינה הוא היה ישן לילה שלם מבלי להתעורר (למעט במקרים של מחלה). בלילות האחורנים הוא מתעורר אחרי 3 שעות ומתחיל לבכות ולצרוח. לוקח לי הרבה זמן עד אשר אני מצליחה להרגיע אותו. וגם כאשר הוא נרדם הוא מאוד לא רגוע. האם תופעה זו שכיחה בגיל הזה? אודה לך אם תוכלי להביע את חוות דעתך המקצועית. בברכה , דניאלה

דניאלה, כל התופעות שציינת קשורות לדעתי לתהליך משמעותי שקורה בגיל הזה והוא קבל סמכות של מבוגרים. בנך גדל והוא מתחיל לבדוק את הגבולות. הוא בודק את הכוחות שלו- זורק משחק (אין בזה כל בעיה), צורח כשאת הולכת, לא רוצה זה - כן רוצה זה. ההתנהגות שלו מאוד תקינה לגילו. מאוד חשוב איך תגיבי- אין טעם לכעוס, זה לא יעיל, ורק פוגע בדימוי העצמי שלו כי גורם לו להרגיש ילד רע. אסור לוותר ולתת לו להכתיב את הכללים כי אז הוא לא לומד לציית, וגם לא לוותר. אני ממליצה לך לקרא את הפרק על משמעת בספרי 'בגובה העיניים', הוא מופיע גם באתר שלי, וגם בספר 'תקשיבו לי רגע'. זה יתן לך רעיונות רבים איך לשים לו גבולות ברורים בצורה נעימה זה האתגר שלך לגיל הזה, יתכן והמתח שמצטבר ביניכם מעיר אותו בלילה. משמעת היא תהליך לא קל לביצוע וצריך להשקיע בו. יתכן ותרצי להתיעץ עם פסיכולוג התפתחותי שידריך אותך מידי פעם. כוונות טובות ואהבה לא תמיד מספיקים. אני יכולה להגיד לך מנסיוני, שכשעובדים על הנושא יש שיפור משמעותי בהצלחה חלי