ילד שבוכה כשאומרים לו לא!

שלום, ראשית, ברכות לפתיחת הפורום. שיהיה בהצלחה! בני בן ה-3 בזמן האחרון מתבכיין בצורה יוצאת דופן, כאשר הוא מבקש דבר מה ונענה בשלילה, ישר מתחיל לבכות ולהשתולל, כך כמעט על כל שטות. הוא ילד מאוד פיקח ובוגר לגילו אז אני מניחה שזה פינוק או שלב התפתחותי (אני גם בהריון מתקדם אז כנראה שזה גם מוסיף). תגובתי היא, שאני מסבירה לו שאני לא מוכנה לדבר איתו כאשר הוא מתחיל לבכות אלא רק כאשר הוא רגוע ומסבירה לו שלא כל דבר הוא צריך לקבל. כאשר הוא מתחיל לבכות אני פשוט "מזכירה" לו שאני לא מדברת איתו עד שהוא מפסיק ומדבר כמו בוגר. האם אני נוהגת נכון? מהן הדרכים להתמודד עם התנהגות כזו? לעזרתך אודה מאוד. רוני

רוני, תודה על הברכות לפתיחת הפורום, מקווה שיהיה מועיל ועוזר לגבי שאלתך, אני חושבת שכיוון התגובה שלך נכון- את מעבירה לבנך מסר ברור, שבצעקות והשתוללות הוא לא משיג דבר. לעומת זאת, כשהוא רגוע ומסביר את עצמו את נענית ונותנת לו את מה שביקש. זה מסר חשוב. מה שיעזור להטמיע אותו זה אם את מקפידה לברר איתו כשהוא נרגע מה רצה ולהענות, אם אפשר כמובן. שהילד לא ירגיש שרק דוחים אותו כשהוא כועס, ואין המשך לשיחה. ככל שהוא יבין שיש תוצאה חיובית לדיבור הרגוע, הוא ימשיך בו יותר ויותר. דבר נוסף חשוב הוא הטון שהדברים נאמרים, שיהיה בו כמה שפחות כועס וביקורתי. כי זה לפעמים משפיל שמישהו סוער ובוכה והאחר מגיב אליו בקור. זה יכול להחוות דחיה פוגעת. אז הטון אמור להיות ברור ונחרץ, אבל גם אכפתי וחם בו זמנית. אני יודעת שקל לומר, ולא קל לבצע- ובכל זאת זה חשוב ככיוון תגובה מומלץ. אני משערת שבנך כועס ומתוסכל כשאומרים לו לא, וזה מתאים לגילו ולא מדאיג. יתכן והוא מעט לחוץ מהרגיל בגלל ההריון שהזכרת- נשמע הגיוני. הוא מנסה לבדוק מה הדרך הכי יעילה להשיג את שלו, וזה לגיטימי. זה חלק מהדרך שלו ללמוד את העולם סביבו בתור ילד נבון וסקרן. מה שחשוב הוא שלא ייפתח הרגל להשתולל כל פעם שהוא מתוסכל. אתם אמורים לעזור לו לפתח בהדרגה שליטה ברגשותיו, שיוכל לווסת אותם טוב יותר. כך התפרצויות זעם או חרדה שיהיו לו (וזה טבעי) יתבטאו בעוצמה פחות חזקה של ההתפרצות, וקצב מהיר יותר של הרגעה שלה זה הכיוון החינוכי אליו צריך לכוון. לאט לאט, בתהליך מתמשך וסבלני. אי אפשר להשיג את זה בבת אחת, וכעס רק עושה רע יותר. (פרוט בנושא של שליטה ברגשות תוכלי למצוא בספר שלי 'תקשיבו לי רגע! שאלות של הורים- תשובות של ילדים', הוצאת אח) אל תחשבי שילדך מפונק, הוא רק מנסה. אם יצליח והסביבה תקפוץ לדום להתפרצויותיו הוא יהפוך ילד מפונק שמקבל שירותי יתר וזה כיוון לא מומלץ. גייסי את כל הכוחות והסבלנות לתת לו מצד אחד חום ואמפטה, ומצד שני לשים לו גבולות ברורים. לחנך אותו למסר שהשתוללויות לא ישיגו לו תוצאות טובות, ודיבור רגוע דווקא כן. בהצלחה, אשמח לעזור גם בהמשך, חלי