לא מדברת בגן

בתי בת ה3 נכנסה השנה לגן, לאחר שהייתה איתי בבית. בבית היא מדברת בשמחה על הגן ומספרת על חוויות טובות. בבית היא ילדה פעלתנית, צוחקת, מדברת, מתרוצצת, אך בגן היא לא מדברת מילה (עם הצוות מעט) ומאוד סגורה. הגנן הזכיר את המושג סלקטיב מיוטיזם. אשמח ואודה להמלצות ורעיונות כיצד ניתן להקל עליה ולעזור לה להיפתח מעט. הוצע לנו לקיים מפגשים עם ילדים מהגן אחה"צ ועשינו זאת כמה פעמים. האם יש אולי חוג ספציפי שיכול לסייע? והאם זה משהו בשיתוף ההורים (תנועה) או אולי דווקא משהו כמו בלט, ריקוד או משהו כזה- שבו ההורים הם רק צופים מהצד? כל כיוון ורעיון יתקבל בברכה. תודה מראש!

אניאני, אני יכולה להבין שאת מודאגת ורוצה לפתור את הבעיה בהקדם. אנסה לעזור. לפי הבנתי בתך מגיבה בחרדה חזקה לכניסה לגן שהיא שינוי גדול עבורה. היא בת שלוש ונכנסה פעם ראשונה לגן. מעבר חריף מהשנים איתך בבית. היא כנראה ילדה רגישה שזקוקה לבטחון. ההסתגרות שלה בגן, בהחלט סוג של אילמות סלקטיבית היא דרך להתגונן מהחרדה, והצפת הגירויים. לא כתבת איך היא מסתדרת בגן מעבר לכך, איך יחסיה עם הילדים, מה רמת התיפקוד הכללית שלה?איך היא במפגשים חברתיים ומשפחתיים מחוץ לגן? זה יעזור לי להבין. בכל מקרה, לדעתי חשוב שצוות הגן בסבלנות וברגישות ימצא את דרכו אליה. חשוב שתהיי איתם בקשר רציף לתרום ההתמודדות. יתכן שכדאי לערב פסיכולוג התפתחותי שיעשה תצפית בגן ויבין יותר במדויק מה קורה שם, ומה עובר על בתך. המפתח הוא בגן כי שם התופעה קורית. אפשר ללכת לחוגים, זה תמיד נחמד, אבל ההתערבות צריכה להיות לדעתי טיפולית, ובגן. שלחי לי את המידע הנוסף, ואת דעתך על הכיוון שהצעתי, ואנסה להמשיך לסייע חלי

חלי תודה על תגובתך, להלן פרטים נוספים: אינטראקציה עם ילדים אחרים בגן יש כאשר היא יזומה (על ידי ילד או מישהו מהצוות). במסגרת המשפחתית היא פתוחה ומתנהגת כמו בבית, עם חברות שלא ראתה זמן מה לוקח לה מעט זמן להפתח מחדש (רבע-חצי שעה). רמת התיפקוד הכללית שלה מצויינת-מתפתחת יפה, מדברת יפה, יצירתית, אוהבת לרקוד, לשיר להשתולל, לשחק (גם משחקי השתוללות וגם משחקי חשיבה). לגבי הצוות בגן אני מאוד מאוד רגועה ושלווה. הגנן מקצועי ורגיש מאוד לנושא, וכך גם הגננת השניה ושאר נשות הצוות. אולי תוכלי לומר לי גם מה דעתך על שתי עצות שקיבלתי: 1- להגיע לגן להעביר הפעלה לכל הילדים כדי לחזק את הביטחון והשייכות שלה (אני עובדת עם ילדים כך שזה יהייה טבעי ולא משהו מאולץ ואעשה זאת בשמחה). 2- לנסות מידי פעם להשאיר את האח הקטן שלה (בן שנה וחצי שהוא מאוד פעלתן ובעל ביטחון) בגן, לחצי שעה שעה, כדי שהיא תשבור את החומה של "בגן אני ככה", וכדי לנסות לשחרר אותה מעט. איך מתנהל ביקור כמו שהמלצת של פסיכולוג/ית ילדים בגן? מאוד מאוד מודה לך!