משבר בחו"ל

שלום, אני אמא ל-2 ילדים בני הבכור בן 5 וביתי בת שנתיים. לפני כ-3 שבועות הגענו לחו"ל מטעם עבודה של בעלי ונשאר לגור כאן לפחות 3 שנים.הנסיעה הייתה פתאומיות בהתרעה של חודש כך שלא יכולנו להכין את בני מראש. ההתאקלמות של בני הגדול פה היא מאד קשה והוא נכנס לסטרס נוראי וזה מתבטא בהליכה לשירותים כל 5 דקות, בכי , עצבנות והתפרצויות זעם. הוא ידע ששנה הבאה הוא ילך לגן חובה ופתאום הוא צריך ללכת לביה"ס כי במדינה הזאת ביה"ס הוא מגיל 5 ורגשית הוא עדיין לא בשל לביה"ס . המורה אומרת שהוא לא מוכן לשתף פעולה ושהוא יושב בכיתה בלי לעשות כלום וקרו מקרים שהוא עזב את הכיתה באמצע השיעור והיא היתה צריכה לחפש אחריו וכן הוא מפריע לה בשיעור שהוא כל הזמן יוצא לשירותים. הוא מסרב ללכת לביה"ס בטענה שמשעמם לו שם כי אין שם משחקים, אין לו חברים והוא גם לא מבין את השפה לכן אינו מוצא את עצמו בכיתה(זהו ביה"ס אמריקאי).והמורה שלו לפני מס' ימים התקשרה שנבוא לקחת אותו מביה"ס באמצע היום בטענה שהוא לא מוכן להיכנס לכיתה .מאד כעסתי על המדיניות של המורה כי זה לא פיתרון שנבוא לקחת את הילד שזה בעצם מה שהוא רצה שיקרה אלא היא היתה צריכה להתמודד איתו ולשכנע אותו בדרכי נועם להיכנס, אבל הם לא כל כך מוכנים להתאמץ שם.כל מה שאנחנו מבטיחים שנקנה לו לא עוזר ואם רק מזכירים את המילה ביה"ס הוא מיד רץ לשירותים ונכנס ללחץ.מדאיג אותי מאד האובססיה ללכת לשירותים לעיתים מאד תכופות.ישנה רגרסיה בהתנהגות שלו הוא לא מוכן לישון בלילה לבד הוא רוצה שאני אשן איתו הוא בוכה שהוא רוצה לחזור לישראל כי הוא מתגעגע לחברים.בנוסף הוא לא מפסיק לריב עם אחותו הקטנה הוא צועק עליה כל הזמן וגם מרביץ לה וברגע שאני מבקשת ממנו שיפסיק הוא אומר שכולם אוהבים רק אותה וכל הזמן נמצאים רק איתה והוא נמצא לבד. ילדי במצוקה ואני לא יודעת איך לעזור לו. אני רוצה לציין שבעיה למצוא פה פסיכולוגית וגם אם נמצא היא לא תדע עברית. עיזרי לי לעזור לו

אמא יקרה, הרגשתי ממה שכתבת עד כמה כבד המשבר שבנך עובר. אכן אתם במצב לא פשוט- שינוי כה מהיר ודרסטי שעברתם כמשפחה. בלי הכנה ובלי זמן לעיכול. בעלך, את ובת השנתיים כנראה מסתדרים (האומנם?) אבל בן החמש 'מתפרק'. יתכן שהוא מבטא את הלחץ בשביל כל המשפחה... אין ספק שהוא עובר משבר- הוא נזרק לעולם זר, ללא שפה, ללא תחושת בטחון והגנה שהוא זקוק להם. הוא מגיב בלחץ אדיר, בסימפטומים פיזיים ורגשיים חריפים כפי שאת מתארת. מצד אחד אני מבינה שאתם רוצים שהוא ישתלב במערכת החינוך מיידית, שלא יפסיד וייכנס למסגרת, מצד שני 'הוא מצביע ברגליים' שזה לא מתאים לו. הוא נשמע בפניקה, ומגיב כמה חזק שהוא יכול כדי להתרחק ממקור הלחץ המרכזי שלו- בית הספר. הוא כנראה מרגיש את החרדה שלכם, ואת חוסר הסבלנות של מורות בית הספר, שלא יודעים מה לעשות איתו. וזה מגביר את הלחץ שלו. אין לי תאור שלו לפני הנסיעה, והייתי שמחה לשמוע כדי לדייק בתגובתי. לפי התאור שלך הוא נשמע ילד רגיש ,ומעט חרדתי. שכל עוד היה בסביבה מוגנת- הסתדר, ועכשיו פחות. מה לעשות? התשובה בהחלט לא פשוטה. אני מבינה שאתם לא בארצות הברית או בארץ שיש בה פסיכולוגים דוברי עברית. אתם נשמעים די בודדים במבחינת האפשרות להתייעץ. טוב שפנית לייעוץ בפורום, קחי בחשבון שאת יכולה גם לקבל יעוץ רחב ואישי יותר גם דרך הטלפון, זוהי דרך מקובלת כיום. את יכולה להתייעץ עם פסיכולוגים חינוכיים, כמוני, דרך הטלפון. טיפול לילד זו בעיה גדולה יותר, כי נדרש מפגש אישי שלא אפשרי כרגע. בנוסף, אני הייתי מייעצת לך ולבעלך לזמן פגישה מסודרת בבית הספר עם המורה, המנהלת, היועצת, פסיכולוגית (אם יש כזו) . בפגישה הזו תספרו על הילד, תשמעו על מה שיש לבית ספר להציע. תגייסו אותם לרצות לעזור לו, ותנסו להגיע לתוכנית חינוכית מסודרת בשביל הילד. אין כאן פתרון של זבנג וגמרנו, נדרשת חשיבה ותוכנית מסודרת שתיתן מענה לצרכים של הילד. 'שיחות מסדרון' לא יעזרו, ושיחות לחוצות כשיש בעיה- גם הן לא יעזרו. כמו בכל תחום בחיים-צריך לחשוב בצורה מסודרת ולבנות תוכנית. יתכן שגם בית ספר נבהל, ולא יודע מה לעשות. צריך לדרבן אותם להתארגן ולהענות לאתגר של קליטת הילד. אם תגלו שהם מסוגלים למשימה- תשאירו אותו שם, ותראו שיפור. אם תראו שלא- לא הייתי פוסלת לבדוק אפשרויות אחרות, בית ספר אחר, או אפילו להשאיר אותו מעט בבית להרגע. יתכן שהכל קרה לו מהר מידי, והוא צריך זמן להסתגל. יתכן והוא מקנא באחותו, אם היא נשארת בבית עדיין. הייתי ממליצה שתחשבו ותשקלו את כל האפשרויות. בגמישות וביצירתיות. אל תילחצו, אל תלחיצו אותו. קחו את הזמן. עברתם מדינה בחטף בלי הכנה, אף אחד לא אומר שאתם לא יכולים לקחת מעט זמן עכשיו. להסתגל. להבין מי נגד מי. אם הילד אפילו יישאר מעט בבית, זה לא כשלון או כניעה ללחץ שלו. יתכן וזאת תהיה נסיגה לצורך עליה. להכניס אותו שוב בצורה בשלה יותר. הילד צריך תקופת הסתגלות, עזרה לצאת מהמשבר. הרגעה ותמיכה. שידע שאתם מבינים שקשה, שהוא לא רוצה. צריך הרבה חום אמפטי, שירגיש אתם מבינים, שמפחיד, ששונה. שקשה כל כך. נסו ליזום פגישה בבית הספר, לראות אם יש לכם עם מי לעבוד. חישבו ביניכם על הכיוון שהצעת, ואשמח שתהיי בקשר להמשך חשיבה משותפת. ביי בינתיים, חלי