חרדת נטישה

שלום רב, בתי בת 3.6 התחילה השנה בפעם הראשונה ללכת לגן עירייה , לאחר שנתיים במשפחתון המונה 5 ילדים בלבד. אין ספק שהמעבר היה לה קשה וכל שינוי בהתנהגותה אנחנו מייחסים לזה. אבל קיימת אצלה התנהגות נוספת שהחלה כבר בסביבות אוגוסט לאחר שחזרנו מחופשה משפחתית בחו"ל של חודש ימים ( הילדה הייתה איתנו בחו"ל ). הילדה לא מסכימה שנצא מהבית בלעדיה גם אם אני הולכת לזרוק את הזבל היא רוצה להתלוות אליי. היא פוחדת ובוכה ומתחננת על נפשה שלא אצא מהבית עד "שנגמר לה האויר" ואני פשוט מתוסכלת. אני מסבירה לה שאני יוצאת וחוזרת ולא משקרת לה ומכינה אותה מראש ואפילו היא יודעת לחייג מהטלפון של בעלי אליי ולהיפך וברגע שאני לא נמצאת בבית היא לא מפסיקה להתקשר ולבכות מתי אני חוזרת. הרגישות היא גם כלפי בעלי אבל יותר אליי. בבוקר כשהיא הולכת לגן היא פחות עושה סצנות כאילו הפנימה שאני חוזרת מהעבודה. אתמול הגיעה אמא שלי לבקר אותנו והילדה לא עזבה אותי לשניה כי חשבת שהסבתא הגיעה לבייבי סיטר. כל הזמן אמרה לה "לכי לבית שלך" , למה באת?" ולי היא אמרה " מתי את לובשת פיג'מה?" לאן את הולכת?" . היום בעלי אסף אותה מהגן כי התעכבתי בעבודה ופשוט חיכיתי כמה דקות אחרי כי ידעתי שהמיא תתקשר אליי לראות מה קרה ואכן כך קרה היא התקשרה ובכתה כל כך שהיא מתגעגעת ומתי אגיע. אני לא מבינה מהיכן ההתנהגות הזו נובעת? האם זו חרדת נטישה? אם כן למה? מה עשיתי לא בסדר? אני חוזרת ומציינת שההתנהגות הזו החלה לפני כניסתה לגן החדש. בעוד שלפני כן היא הייתה ילדה מאוד עצמאית ובוגרת . תודה

שני, אני ממש יכולה להרגיש מכתיבה שלך את המצוקה שהילדה ואתם עוברים. קשה לדעת בברור מה הסיבה לשינוי. לא נראה לי שזו חרדת נטישה התפתחותית, כי זה לא מאפיין את הגיל, ובטח לא את העוצמה של התופעה כפי שאת מתארת. נשמע שמשהו עבר עליה, וכנראה לא קשור לגן. האם היה משהו בחופשה שהכניס אותה ללחץ? אולי למרות שהיה כיף השינויים הרבים, המעברים היו יותר מידי בשבילה? או שאולי קרה משהו אחר, אפילו שלא נראה לכם משמעותי אבל בעיניה כן? כתבי לי. נשמע שמשהו הכניס אותה לחרדה וכדאי לברר מה. ללא קשר צריך להגיב באופן התנהגותי וברור לתגובות החרדה שלה. לא לבוא אליה מאשמה והגנה, אלא לומר לה חד משמעית מה מותר ומה לא מוסכם עליכם. למשל, לא לצלצל כל כמה דקות, להגיד שאת יוצאת לזרוק זבל ולא לחכות לאישור. אל תיבהלו מהתגובות החזקות שלה, היא תפחית אותן כשלא יהיה לה קהל. אני לא מתכוונת שתתעלמו אבל אל תתעסקו מידי בתגובות, הגיבו קצר ועניני והמשיכו הלאה. זה אמור לעשות שיפור. אם המצב לא ישתפר אני מציעה לפנות לפסיכולוג התפתחותי לברור יותר יסודי. בהצלחה, חלי

ראשית תודה על התייחסותך. שנית, שהינו בארה"ב כמו שכתבתי חודש ימים ומאחר ואני פעם ראשונה באמריקה וצצו שמועות בעניין חטיפת ילדים בייחוד בדיסני, הילדי ם כל הזמן היו צמודים אלינו בייחוד שאינם מבינים את השפה. סדר היום שלהם השתנה ואף חשבנו וחששנו שכשנגיע לארץ הם ימשיכו עם השובבות שלהם כיוון שהיינו מוגבלים במלון מבחינת " ענישה" ( ספת המחשבה וכו'). שאלה נוספת האם אני מבינה נכון דווקא להגביל אותה בעניין הטלפון? אני חשבתי שבכך שאני מאפשרת לה להתקשר היא יותר בטוחה ופחות חוששת?! תודה