כניסה קשה לגן

שלום, בני בן שנה ושמונה חודשים. לפני כחודשיים נולדה לנו בת. בסך הכל הוא ילד מקסים, חכם, מאד נח, מעסיק את עצמו באופן מופלא, ילד מלא שמחת חיים, בעל אינטראקציה מצויינת עם ילדים ומבוגרים כאחד. בתחילת אוקטובר הכנסנו אותו לגן (חיכינו חודשיים אחרי הלידה וגם על מנת לפסוח על תקופת החגים שמקוטעת ממילא). עד היום הוא היה בגן כ-5 פעמים. כל פעם לכמה שעות (ללא יותר מ-3 שעות) וכל פעם קראו לנו לקחת אותו כי נראה ש"קשה לו מאד". ביומיים הראשונים אני חייבת לציין שהוא שעט בהתלהבות לתוך הגן והשאיר אותי מאחור.... רק כשבאתי לקחת אותו ירד לו האסימון והוא פרץ בבכי. בפעמים שלאחר מכן הוא כבר בכה כשהשארנו אותו. אני חייבת לציין שעד היום הוא היה בבית עם מטפלת מאד מסורה שהעניקה לו המון חום, אהבה, יחס וגם לימדה אותו המון דברים. אני מרגישה שהמעבר מאד מאד קשה לו! בגן הם לא בעד שנישאר איתו כי זה "מפריע לילדים האחרים שגם להם קשה שההורים שלהם לא נמצאים". אני חושבת על זה שהוא לא מכיר שם אף אחד, בטח לא בשם שלהם ואנחנו גם נעלמים לו והוא בטח מרגיש חרדה אמיתית. בסה"כ בזמן שהותו בגן אומרים לנו שהוא בוכה לסירוגין ורב הזמן הוא רגוע. הוא כמעט לא מדבר עדיין ולכן הוא גם לא יכול להביע מילולית אם קשה לו. הדבר מתבטא רק בהתנהגות שלו שהפכה אותו למאד "דבק" אליי ואל בעלי כשאנחנו בבית (אני כרגע בחופשת לידה ובעלי עובד מהבית). מעבר לזה התחילו התפרצויות בכי ואפילו אם אני מזהה נכון התפרצויות זעם - דבר שמאד לא אופייני לו). אני יודעת שחלק מההתנהגויות האלה הן חלק מהגיל שלו שבו הוא מגלה את האני העצמי שלו ואת העצמאות שלו ובודק יותר גבולות. אבל מעבר לכך אני מרגישה שעובר עליו משהו. אני לא יודעת אם היה נכון להשאיר אותו בבית עם המטפלת לעוד כמה חודשים או שבכל מקרה רצוי שהוא יעבור את טבילת האש הזו אחת ולתמיד. בסה"כ הייתי משוכנעת שהגן יכול לתרום לו, כי הוא ילד מאד חברותי וסקרן ונראה לי בגדול שלטווח הרחוק התוצאה תהיה חיובית. יש לי אפשרות להחזיר אותו הביתה מכיוון שהמטפלת שלנו תטפל גם בתינוקת החדשה ולכן אין לי בעיה להחזיר אותו הביתה לכמה חודשים. שאלותיי הן: 1. האם לדעתך עוד מספר חודשים בבית יקלו על הכניסה לגן בעתיד? 2. כיצד ניתן להקל עליו את הכניסה לגן כמה שאפשר? 3. האם להתעקש עם הגן ללוות אותו בימים הראשונים? 4. כיצד ניתן להתמודד עם ההתנהגויות ה"חריגות" שהופיעו פתאום? (אגב, בהתחלה הוא קיבל את אחותו ממש באבירות, אם אפשר להגיד. אין ספק שהוא קלט שמשהו השתנה אבל לא היו התנהגויות ספציפיות שהביעו קנאה. עכשיו כמובן הכל השתנה ונראה שהקנאה עולה על פני השטח....) ובכלל, כל תובנה ועזרה בנוגע לכניסה לגן תתקבל בברכה. סליחה על אריכות הדברים.... המון תודה! הולה

הולה, אכן נשמע שבנך עובר משבר. צרוף של עומס ומתח נפשי של הולדת אחות וכניסה לגן חדש- שני שינויים גדולים מידי כנראה עבורו. שני השינויים קשורים למקום שלו, שהיה עד כה סוליסטי (מטפלת רק בשבילו, הורים רק בשבילו) ועכשיו הוא צריך להתחלק ולהתאים את עצמו בגן ובבית. זה כנראה יותר מידי בשבילו, והוא מגיב ברגרסיה של חרדה, קשיי פרידה וכל מה שתארת. מה שעוד בולט לי בדבריך זו תגובת הגננות, שמעדיפות שיצא מהגן לטובת הילדים האחרים (וכנראה לטובתן). גם כך לא קל לעזור לילד להסתגל, ואם הגננות לא מרגישות לגמרי מחויבות לתהליך, מנוסות ורוצות לעזור- קטן הסיכוי שאכן תצליחו לכן לדעתי, כדאי להוציא את הילד מהגן הספציפי הזה. לתת לו להרגע תקופה ובינתיים להתחיל לחפש גן חלופי. אולי עם מספר ילדים קטן יותר, ובטוח שאם גננות שמרגישות מחויבות ויכולת להתמודד גם עם ילד שקצת או הרבה קשה לו בהתחלה. אני מדגישה את תפקיד הגננות כי הן השותפות שלך בתהליך, ואם הן לא בענין- חבל על הסבל של הילד, הוא בודאי קולט את חוסר הסובלנות שאולי יש בדרך כלשהי כלפיו. לסיכום- תנו לו להרגע בבית, להסתגל גם לאחותו (זה נושא אחר, וצריך לזכור שהולדת אחות זה לא קל אבל לא בהכרח טראומה), אבל התחילו לחפש גן חדש, ששם יוכל לעבור את ההסתגלות בצורה מוצלחת. בהצלחה, אני כאן אם צריך חלי