היש קשר בין אפילפסיה למחלת נפש

בני אובחן בזמנו כחולה אפילפסיה, וטופל בדפלפט ולמיקטין. בזמן האחרון נודע לי כי תרופות אלה משמשות גם לטיפול בהפרעה דו קטבית (מאניה דפרסיה). האם יש קשר בין שתי המחלות ? האם קיים סיכוי/סיכון להתפרצות מחלת נפש בקרב חולי אפילפסיה לשעבר?

שלום רב, אנשים הסובלים מאפילפסיה חשופים יותר לבעיות נפשיות, לאו דווקא למחלה דו קוטבית (מניה דיפרסיה) בברכה, ד"ר אילן טל www.drtal.co.il

שלום וערב טוב! זה קצת ארוך אז סליחה מראש.. לפני קצת יותר מחצי שנה אימי ביצעה נסיון התאבדות אחרי תקופה ארוכה של דיכאון חרדות ופרנויה. אושפזה בגהה אך שוחררה לאחר 3 חודשים בערך עם אבחנה של דיכאון זמני. לדעתי הסיבה לשחרור המהיר היא שהיא לא מדברת יותר מדי עם אנשי המקצוע ומציגה חזות של אדם בריא יחסית לשאר המאושפזים ובנוסף "הצורך לפינוי מיטות" במחלקה. אני מטופלת אצל עובדת סוציאלית כבר שנים והיא מכירה את הסיפור המשפחתי, לאחר התייעצות עימה ו"מחקר" באינטרנט, אני די בטוחה שהיא לא אובחנה נכון ושמדובר בהפרעת אישיות גבולית לפי כל התסמינים שלה. כבר לפני האישפוז הפסיכולוגית שלה שמכירה אותה שנים הסבירה לה שהיא לבדה אינה יכולה לספק לה את הטיפול הרצוי ושהיא צריכה להיות מטופלת גם אצל פסיכיאטר. מאז ששוחררה מגהה המצב השתפר אך היא לא המשיכה ללכת לאיש מקצוע באופן רציף ועכשיו המצב שוב הדרדר בצורה משמעותית דיכאון וחרדה לא פוסקת, "חייבת ללכת לרופא דחוף!!!" בנוסף מרגישה שהתרופה שנתנו לה עושה לה רע ומחליפה תרופות על דעת עצמה! אבל היא לא מוכנה ללכת לפסיכיאטר בקופת החולים ללא המלצה. אנחנו בקופת חולים מכבי והמצב הכספי אינו מאפשר ללכת למטפל פרטי. הלחץ הוא רב ולכן אבקש המלצה דחופה לאיש מקצוע טוב במכבי באיזור תל אביב, יש פסיכיאטר שאפשר גם לנהל איתו שיחות ולא רק להתאים תרופות? בנוסף, לפני כ 3 שנים אובחנתי כחולת אפילפסיה, אני דואגת לאימי לאורך כל הדרך ורק מדי פעם יש עזרה מצד סבתי שלא ממש מבינה מחלה נפשית מהי ולכן יש עליי הרבה לחץ. אני תוהה האם באמת יכול להיות קשר תורשתי ואם גם אצלי עלול להתפתח משהו נפשי בעתיד? יש משהו שאפשר לעשות כדי מעט להרגיע את הרוחות אצל אימי בינתיים? תודה רבה רבה מראש!!

שלום וערב טוב! זה די ארוך אז סליחה מראש.. אימי ביצעה ניסיון התאבדות לאחר תקופה ארוכה של דיכאון, חרדה ופרנויה. אושפזה בגהה ל3 חודשים בערך ושוחררה מאובחנת בדיכאון זמני. להערכתי הסיבה לשחרור המהיר היא שהיא אינה מדברת יותר מדי עם אנשי המקצוע ומסוגלת להראות חזות של אדם בריא יחסית לשאר המאושפזים. (בנוסף הלחץ לפנות מקום מצד המחלקה). היה לי ברור שלא מדובר בדיכאון זמני מאחר ותמיד היה שם משהו הוא פשוט החמיר,לאחר התייעצות עם העובדת הסוציאלית שאני מטופלת אצלה כבר מספר שנים ומכירה את אימי,ולאחר מחקר מקיף באינטרנט אני משוכנעת שמדובר בהפרעת אישיות גבולית מאחר וכל התסמינים מתאימים. הפסיכולוגית שלה שמכירה אותה שנים אמרה לה שהיא אינה מסוגלת לתת לה את הטיפול הרצוי לבדה ושהיא צריכה לפנות גם לפסיכיאטר. מאז השחרור מגהה המצב השתפר והיא אפילו מצאה עבודה אך לא המשיכה בטיפול רציף ועכשיו מצבה שוב הדרדר בצורה דרסטית- דיכאון וחרדה לא פוסקת."חייבת ללכת לרופא דחוף" בינתיים טוענת שהכדורים שנתנו לה לא עושים לה טוב ומחליפה כדורים על דעת עצמה! המצב הכספי לא מאפשר לפנות למטפל פרטי, והיא מוכנה ללכת לפסיכיאטר בקופת חולים רק עם המלצות. מבקשת המלצה דחופה האם ידוע לכם על מטפל שניתן גם לנהל איתו שיחות ולא רק לשם המרשמים בקופת חולים מכבי?? בנוסף בגיל 18 אובחנתי כחולת אפילפסיה (לפני 3 שנים) אני מאוזנת תרופתית. המצב של אימי משפיע ומקשה עליי רבות מאחר ואין הרבה תמיכה משאר בני המשפחה והעומס בעיקר עליי, מלחיצה אותי המחשבה שמצבה הנפשי של אימי עלול להיות תורשתי האם עלול לפרוץ גם אצלי משהו נפשי בעתיד?? אשמח לקבל את ההמלצה בדחיפות ולדעת האם יש משהו שאוכל לעשות באופן מיידי להרגיע מעט את הרוחות עם אימי? תודה רבה רבה!!

שלום וערב טוב! זה ארוך אז סליחה מראש.. אימי ביצעה ניסיון התאבדות לפני קצת יותר מחצי שנה, התאשפזה בגהה ושוחררה לאחר 3 חודשים בערך כשהיא מאובחנת עם דיכאון זמני אך אני בטוחה שלא בזה מדובר כי זה עניין של שנים כבר והוא רק החמיר לא משהו חדש. להערכתי שוחררה מהר כי אינה מדברת יותר מדי עם אנשי המקצוע ומסוגלת להראות חזות של אדם בריא ביחס לשאר המאושפזים (ובנוסף הלחץ לפנות מקום מצד המחלקה). אני מטופלת אצל עובדת סוציאלית שמכירה אותי מספר שנים ומכירה גם את אימי, לאחר התייעצות עימה ולאחר מחקר מקיף באינטרנט אני משוכנעת שמדובר בהפרעת אישיות גבולית שכן כל התסמינים מתאימים. הפסיכולוגית שלה מכירה אותה כבר שנים ואמרה לה שאינה מסוגלת לתת לה את הטיפול הרצוי לבדה ושהיא צריכה לפנות גם לפסיכיאטר. המצב השתפר לאחר האישפוז אך לא המשיכה ללכת לטיפול רציף ועכשיו שוב הדרדר ובצורה דרסטית- דיכאון וחרדה בלתי פוסקת. "צריכה לראות מישהו עכשיו!" בנוסף הרגישה שהתרופות שנתנו לה לא עושות לה טוב ומחליפה כדורים על דעת עצמה! המצב הכספי אינו מאפשר ללכת למטפל פרטי והיא לא מוכנה ללכת למטפל בקופת חולים ללא המלצה. האם יש פסיכיאטר שניתן לנהל איתו גם שיחות ולא רק לשם התאמת תרופות? אם ידוע לכם על מטפל כזה בקופת חולים מכבי אשמח לקבל המלצה בדחיפות. בנוסף בגיל 18 אובחנתי כחולת אפילפסיה (לפני כ 3 שנים), מאחר ואין הרבה תמיכה מבני המשפחה במצבה של אימי אני נושאת את העומס והלחץ תוך כדי כך עולה החשש והתהייה האם יש כאן גורם תורשתי? האם עלול להתפרץ אצלי מצב נפשי שכזה או דומה בעתיד?? שוב מבקשת המלצה למטפל בשבילה והאם יש משהו מידי שאוכל לעשות על מנת להרגיע קצת את הרוחות? תודה רבה רבה!!!