אני לא יודעת מה לעשות עם יסורי המצפון-חשוב
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
לפני בערך 4 שנים הייתי עסוקה שוב בללמוד קורס שלקח ממני את כל המשאבים ולא ביקרתי מספיק ידיד טוב שלי. בביקור אחד ראיתי שהוא קיבל תרופות חשודות והוא חשש מהן . הוא באמת היה רגיש מאוד לכמה דברים שעשו לו צרבות. אז ראיתי שהוא קיבל אנאפרניל וזכרתי שהייתי פעם במצב שלא קשור למחלת נפש אלא לפציעה ושוקמתי באופן פסיכולוגי ולא קיבלתי ריפוי בעיסוק אחריה והיו לי מורים פרטיים מצאת החמה עד צאת הנשמה וניסיתי להתאבד ונתנו לי אנאפרניל וזה עצר לי את האובדנות וגם את כל טעם החיים ואחר כך ניסיתי בסדרתיות להתאבד עד שאמא החליטה להפסיק לי את התרופה הזאת, ואמרתי לו נדמה לי משהו הפוך ממה שהתכוונתי אליו כי יש לתרופה שתי השפעות שונות ומנוגדות וחזקות, וגם ראיתי ליתיום וידעתי רק שזה משהו מהטבלה המחזורית בכימיה ואמרתי לו שזאת תרופה שנראית סתם, וגם ביום שהבטחתי לבוא אחרי כמה פעמים שלא באתי , עוד פעם ביטלתי, כי ניסיתי ללמוד למבחן למרות שזה היה בעייתי, ולמרות שהתכוננתי מראש לפנות רק את היום ההוא, וכאמור לא עשיתי כך. כל הלילה תכננתי להתקשר בבוקר ולהפתיע בבוקר רק שזה היה מאוחר מדי. היום העזתי לבדוק וראיתי שלתיום זה מה שעוצר אובדנות, וזה מחזק את מה שחשבתי תמיד- שעשיתי טעות נוראה אז. אמרו לי בזמנו שאני לא אשמה ושהוא זרק את התרופות ושזאת לא אשמתי אבל אני לא בטוחה שזה נכון. אני חושבת שאני מאוד קשורה לזה שהוא התאבד, ושלא היתה לי זכות. היה לו סבל לא נורמלי מזה שאמא שלו נפטרה והוא נשאר עם אח שלו שהיה עם בעיה נפשית קשה מאז שאבא שלהם נפטר שנים לפני זה. הסבל שלו מאוד גבר לאחר זמן והא אושפז בכפיה, ולא בדיוק ידעתי שזה מה שקרה אז. אבל יכול להיות שמתי שהוא ידעתי מזה. חבר שלו אמר לי אחר כך משהו על שהרצון הטוב שלו משהו שאני לא זוכרת, אבל אתמול ראיתי שחור על גבי לבן את מה שקרה ואת איזה תרופה הוא היה צריך כן לקחת מתוך ים התרופות שנתנו לו ושעשו לו רע. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. יכול להיות שבלבלתי אז גם בין אנאפרניל וקלופיקסול ויכול להיות שאמרתי דברים הפוכים מרוב לחץ.מאתמול שבדקתי בריכוז אני ממש יודעת מה היה יכול לעזור ומה היה לא טוב בתור תרופה אבל אני לא יכולה להחזיר את העבר לא יכולה להחזיר לחיים ולא יכולה לסלוח לעצמי.
שלום רב, לא הייתי ממליץ לך לקבל תשובה לייסורי מצפון באינטרנט, במיוחד שזה "יושב" עליך כל כך, למה שלא תבואי לפגישה עם פסיכולוגית אפילו באופן חד פעמי? בברכה, ד"ר אילן טל