"אי- ספיקה"
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
לצערי, אני נחרדת לנוכח כל קריסת המערכות שעברתי, פשוט התמוטטתי, והתחרפנתי באובססיה כפייתית מעגלית של מחלות, איבחונים, תיוגים ושיוכים אלי מכל עבר של מודעות עצמית יתרה. מרוב הצפה לצערי, אני כבר לא מסוגלת להיות מכוונת עשייה ויחיים...אני נזכרתי שגם באישפוז יום, הרופא נתן לי את המינוח- של "אי ספיקה". אני לא מצליחה לנוח מכיוון שנטשו אותי בטיפול ברגע טראומטי שקיבל נפח לא פרופרוציונאלי. אני מבקשת עזרה, נואשתי, הרמתי ידיים...אני יודעת שאני טיפוס טוטאלי, שהולכת עם הדברים עד הסוף, לטוב ולרע (והפעם זה היה לרעה). כמו "חרב פיפיות" שנכנס בכיוון הלא נכון. אני מנוטרלת מכל חיות, אנרגיה ושפיות...מלווה בחרדה אובססיבית- OCD NOS עכשיו, מה אני יכולה לעשות לדעתך בכיוון התרופתי? האם כדאי לי לקחת משהו להקלה "כקביים" על מנת לצוף איכשהוא? או שזה רק יעמיס על המערכות? ואם כן, מה לדעתך כדאי? איזה כדור? להתייעץ אם הרופא שלי כבר אזלו כוחותיי, הוא לא מקשיב. אני חושבת מה מבחינת היומיום יכול לעזור לי...חשבתי כן על לימודים , אולי משהו כמו תרפיה באומנות, שיירגיע וייחבר לרגש ולא לראש. אנסה אולי גם התנדבות. ומה שבטוח, שאת הטיפול הדינמי החדש שהתחלתי, אפסיק. אולי טיפול התנהגותי- קוגניטיבי, אני לא יודעת... בכל מקרה אני חושבת שגם אניח לפורום לזמן מה. אני עייפתי, הגעתי עד לקצה גבול היכולת שלי...אך, הפחד שלי, שאני לא אעצור כאן ואמשיך לכלות עצמי עד בלי די, כמכה על חטא. מצטערת אם ההודעה נשמעת כה עצובה וטרגית...פשוט, יותרי לבד, בלי אף תמיכה, התנתקתי מחברים, מה גם שאין לי כרגע כח ואין לי מה להציע לאף אחד. הרי מי ירצה לשבת עם אדם תשוש, רצוץ ומדוכא. אני מופתעת מעצמי לאיזו נקודה נמוכה הגעתי. עד כדיי מחשבה לשלם לפסיכולוגית, שרק תשב איתי שעה- בלי דיבורים. לילה טוב. הלה
הלה שלום, למדי אומנות בשביל עצמך. זה יכול להיות נהדר. דוקא טיפול באומנות נראה כקפיצה רחוקה מידי. תתחילי עם האומנות, ותראי איך זה מתגלגל. בענין תרופות- אין מנוס מלהתייעץ עם הפסיכיאטר באישפוז יום. אחרי הכל הוא מכיר אותך טוב ממני. ובכלל- אני מעדיף שלא לתת כאן יעוץ תרופתי ספציפי. ליבנו איתך.
הילה כל פעם שאת רוצה מישהו שישב איתך ללא מילים, תדמייני שאני שם איתך, ומביאה איתי את יהב... חיבוק אהובה תמי.
מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
