סבל כפייתי

שלום אני באמצע שנות העשרים לחיי, גרה לכאורה, בדירה משלי. הבעיה היא שאני אספנית כפייתית, אני לא מסוגלת לזרוק דבר, בנוסף אני בלגניסטית, הגעתי עם עצמי בעבר לכמה מצבי דיכאון שמנעו ממני לסדר ולנקות את החדר (מעין סוג של יצר הרס עצמי ככל הנראה) כך שהחדר שלי נמצא במצב קטסטרופלי. אני כבר שנה גרה בכל מקום אחר פרט לחדר שלי. ישנה על ספות.... ובשקי שינה בתוך הבית! החדר נעול כדי שלא יכנסו אליו... אני כבר למעלה משנה אומרת לעצמי ולמשפחה שאני אסדר אותו אבל אני פשוט לא מסוגלת, כל פעם שאני פותחת אותו ורואה את הזוועה שמתחוללת בו אני הולכת ונועלת אותו שוב. זה פשוט עושה לי רע, איך אני אשתלט על כל זה. חברים ומשפחה הציעו עזרה אבל אני לא בטוחה שהם מבינים במה מדובר. הם חושבים "נו בלאגן, מה כבר יש" אבל זה נראה כמו אתר זבל ואני פשוט מתביישת מעצמי להכניס אליו אנשים שאני לא יודעת עד כמה ישמרו על דיסקרטיות. מיותר לציין שלא הכנסתי כמעט אף פעם חברים לחדר, ולצערי הרב אני גם נמנעת מלהביא אליו בני זוג מה שיוצר חשדנות כלפי, כל הזמן שואלים למה אי אפשר להכנס ואני ממציאה תירוצים כמו אני בדיוק משפצת, אני בדיוק מסדרת ולא נעים לי שיראה את הבלאגן וכיו"ב... יש כאלה שכבר הבינו שזה לא יקרה. יש שמועות ורכילות עלי שאני לא מכניסה אנשים לבית. זה נכון, אני לא מכניסה כי החדר במצב לא טוב. אני ממש סובלת גם כי אין לי חדר למעשה, אני חיה עם ארגזים וחפצים וזבל בכמויות שלא לדבר על זה שאי אפשר לנקות שם, זו לא אגרנות אסתטית מקובלת, זו אגרנות מטונפת. זה לא מסודר, זה מבולגן. זה אחד על אחד וקשה להשתלט על זה. מהצד אני משדרת שאני אדם נורמטיבי לחלוטין, עובדת, חיה, מבלה. בעלת חברים רבים, אטרקטיבית, אסתטית. נגעלת מלכלוך (זה נכון) אבל עמוק בתוך החדר אני כמו אדם חולה, זה פשוט מפחיד. שלא לדבר שזה מבודד אותי, כלומר אין לי בן זוג וזו אחת הסיבות, כי אני לא יכולה להכניס לחיים שלי אף אחד, אם אני יוצאת לדייט אני כל הזמן מקווה שהוא לא ירצה לבוא אלי ותוך כדי אני מנסה לחפש תירוצים. אני רוצה לחיות חיים נורמטיבים עם חדר ובית מסודרים אבל כל הזמן זה מגיע לזה, החפצים מקנים לי ביטחון עצמי אבל יחד עם זה אני רוצה להפטר מהם אבל אני לא מסוגלת, אני רוצה אותם אבל אני לא יכולה לחיות איתם. מקרה זה כבר חזר על עצמו, בעבר הייתה לי בעיה דומה עם החדר בבית המשפחה ובסוף המשפחה נאלצה לפרוץ לחדר ולנקות, זה לקח שבוע, הבלאגן היה אדיר, בלאגן של שלוש שנים לפחות. אולי אתה מכיר מישהו, אולי מטפל שמכיר את העניין ושאני יכולה להכניס אותו לשם שיעזור לי לעשות את זה? אני מניחה שזה דורש טיפול נפשי ארוך ולא פשוט. אבל בינתיים, שאני אוכל לחזור לדירה, שאני לא אקלקל לעצמי את החיים. לפחות לעכשיו, מישהו שיכול לעזור לי להתחיל. תודה לעזרה

שלום רב, נשמע שאת סובלת מאגרנות כפייתית. זו תופעה מוכרת שאכן גורמת לסבל רב. כיום נוטים לשייך הפרעה זו לתת סוג של הפרעה טורדנית-כפייתית (=OCD). הטיפול מורכב מטיפול קוגנטיבי-התנהגותי ולעיתים נעזרים בתרופות. טוב ויפה- ומה בינתיים? יש חברות מקצועיות שעוזרות בסידור בלגן. תקישי "סידור בלגן" בגוגל ותמצאי מספר חברות פרטיות שתמורת תשלום יעשו את העבודה וגם ישמרו על דיסקרטיות. בהצלחה!