אבחנה בקשר לנטילת כדורים

שלום,העניין הוא שלפני שנה הלכתי לפגישה אצל פסיכיאטרית בקשר לחרדות ובעיות חברתיות שהיו לי,אני ביקשתי ממנה שתתן לי כדורים ובאותו זמן חשבתי שזה מה שיעזור לי לצאת מהבעיות החברתיות אז כמובן שהיא אמרה לי שזה לא הוקוס פוקוס ואני אצטרך לשלב גם טיפול פסיכולוגי ביחד עם הכדורים ואני לא הקשבתי לה והתעקשתי לקחת רק את הטיפול התרופתי.היא נתנה לי מרשם לפלוטין שלקחתי אותו במשך חודשים וחצי בציפייה שזה מה שיעזור אך זה לא עזר.את הכדורים הפסקתי על דעת עצמי ומאז לא חזרתי לקחת אותם והמצב שלי נשאר כמו שהיה (לא החמיר ולא השתפר) חזרתי לשם לאחר יורת מחצי שנה ואמרתי לה שהכדורים לא עזרו אז הפסקתי אותם,אני ביקשתי שתיתן לי כדורים אחרים והתעקשתי לקבל אותם וכמובן שעוד פעם היא אמרה שאני צריכה לשלב טיפול פסיכולוגי בסוף היא נתנה לי רסיטל ושלבתי את זה עם טיפול פסיכולוגי של שלושה חודשים וגם זה לא עזר.יש לציין שרסיטל גרם לי למחשבות אובדניות שבסופו של דבר גרם לי לעשות שטויות(כמו לקחת יורת מדי כדורים כשאני יודעת שאסור לי) פעמיים עשיתי את השטות הזאת:בפעם הראשונה זה היה בגלל כל הלחץ של הלימודים וגם באותו רגע הרגשתי ממש רע אז אפשר להגיד שהניסיון הראשון היה בשביל "צומי".הניסיון השני היה כי רציתי סך הכל לדעת מה יקרה אם אני אקח יותר כדורים ממה שאני צריכה (כי חשבתי שככה אני אהיה בתחושה של "היי").מעולם לא חשבתי לפגוע בעצמי או לנסות להתאבד לפני שהתחלתי לקחת את הרסיטל.כל המחשבות האובדניות והתוקפנות התחילו מאז שהתחלתי לקחת את הכדורים האלה.הרסיטל גרם לי למחשבות אובדניות ותוקפנות שאף פעם לא היו לפני כן אבל בו זמנית הוא גם הוציא אותי קצת מהדיכאון.לפני חודש וחצי הפסקתי על דעת עצמי לקחת רסיטל אין לי שום מחשבות אובדניות,אני כבר לא תוקפנית לאנשים סביבי,אין לי נדודי שינה ואני יותר מרוכזת.אני לא מרגישה שחלה החמרה בדיכאון.יש לציין שלפני שבועיים נפרדתי מחבר שלי,בשבוע הראשון הייתי בדיכאון ועצובה מאוד אך ככל שעברו הימים מצבי השתפר ועכשיו אפשר להגיד אתו כ"בסדר" עדיין אני לא מאושרת כי זה בכל זאת פרידה אבל אני גם לא בדיכאון,אני יוצאת,אוכלת,עושה פעילויות שתמיד עשיתי ואני בסדר גמור. אני לא מרגישה שאני צריכה להמשיך בטיפול התרופתי.לפני שבוע התחלתי ללכת לפסיכולוגית ששמעתי שהיא טובה,מקווה שהיא תעזור (:. הפחד הכי גדול שלי זה שהפסיכיאטרית שהייתי מטופלת אצלה תגיד לי שאני צריכה להמשיך עם הכדורים,אני באמת מרגישה שאני יכולה להסתדר בלעדיהם אני פשוט לא מרגישה שאני זקוקה להם אין לי מחשבות על לפגוע בעצמי או באנשים סביבי,אני לא תוקפנית ומצבי משתפר מיום ליום למרות שקרה דבר לא קל (הפרידה)ולמרות שהפסקתי. אני חושבת שאם באמת הייתי צריכה אותם אז מצבי הנפשי כרגע היה אמור להיות ממש גרוע,אם באמת הייתי צריכה אותם הייתי צריכה עכשיו לנסות לעשות לעצמי משהו אבל עובדה שאני כאן חיה ונושמת והחיים שלי חשובים לי ואני רוצה לחיות. אני מודאגת ממה שהפסיכיאטרית תגיד. מה אתה חושב?!

אני חושב שאת צריכה להפסיק להתייחס לפסיכיאטרית כאל סגנית אלוהים. היא לא! ואת הכדורים תזרקי לקיבינימט. טוב הם לא עושים כפי שכתבת. אם את לא רוצה לגמור כמו דודו טופז (שהעיד שהוא נוטל פרוזק) או כמו אסי דיין או כמו כל ההורים הסהרוריים האלה שרצחו את הילדים שלהם אז פשוט תתרחקי מפסיכיאטרים הם רק מזיקים. חבל ללכת בדרך הזו היא רק מזיקה. בהצלחה בחיים, קובי.

שלום על מנת שטיפול יצליח חשוב מאד להיות עקבית ולמלא אחר הוראות המטפלים ע"פ העולה מדבריך - נמנעת מנטילת תרופות ולא פנית לטיפול בפסיכותרפיה וחבל. טיפול בתרופות מסוג SSRI עשוי לגרום לעליה בתקפנות ולהחמרה של נטיות אבדניות במי שסובל ממצבים אלה מלכתחילה. מאחר וסבלת מתופעות אלה כדאי מאד להיות בקשר הדוק עם הרופא המטפל בתחילת טיפול תרופתי ולדווח לו על כל תופעה מסוג זה. מאחר והחלטת הפעם להתחיל בטיפול מחדש כדאי לנסות ולהתמיד למרות שהגבר לא תמיד קל. המון בהצלחה.