האם זו רק זעקה לתשומת לב?

אימי בת 74. תמיד הלכה לרופאים, אך בשנים האחרונות זה הפך למקצוע. בדיקות, רופאים מומחים, ניתוחים, אומללות אמיתית ושיעבוד הסביבה.היא מחליפה רופאים כשלאלה נמאס ממנה, בתואנה שאינם אנושיים ובמקביל אינה מיישמת במדוייק את הטיפול שנרשם לה.היא לא לוקחת כדורים כי הם "גדולים מידי", "לא עושים לה טוב" וכו'. היא נופלת - אז ברור שזה יוצר שרשרת בעיות אינסופית, הכוללת איבחונים, ניתוחים וכו'. לאחרונה הכריזה שאינה מוכנה יותר להגיע לחדר מיון - אז מזמינה רופאים הביתה ומנהלת "קו חם" עם הקו הפתוח של קופ"ח "רק שירגיעו אותה".היא הולכת עם הליכון רק מחוסר ביטחון וחרדה שמא תיפול שוב. מתנהגת כבת 90 סנילית ושואלת כל שאלה 4-5 פעמים למרות שענו לה כבר.בוכה שלא מקדישים לה מספיק תשומת לב ושהיא לבד לבד לבד. זה נכון באופן חלקי. אני כבת משתדלת להיות שם תמיד עבורה - אך חיי גם לא קלים ואין באפשרותי להיות שם תמיד. אני בטלפון איתה מספר פעמים ביום (דיבורים בעיקר על בדיקות ורופאים כמובן) ומשתדלת לפחות פעם או פעמיים בשבוע להגיע אליה. אלי היא מוזמנת תמיד להגיע - אך לא מגיעה כי "לא מרגישה טוב".עולמה שהיה מורכב מיצירה ואמנות הפך להיות טלויזיה ושינה ודיבור על צרותיה. א. איך ניתן לדעת אם צריך לקחת אדם כזה לאיבחון מינכהאוזן - או שזה סתם אדם נזקק ומעצבן שיש לו בעיות רפואיות אמיתיות? ב. אם לוקה בתסמונת מינכהואזן יקבל תשומת לב ניכרת ואהבה מבני משפחתו - יופסקו תסמיני המחלה או שזה אינו תלוי בכך? תודה - בת מותשת ואוהבת

שלום המונח "תסמונת מינכאוזן" מתייחס לתופעה שבה החולה גורם לעצמו לתסמיני מחלה ומבקש להיות מאושפז ומטופל. ע"פ העולה מדבריך לא נראה כי אמך גורמת לעצמה לתסמיני מחלה במזיד ועל כן איני חושבת שהיא סובלת מתסמונת זו. באנשים מבוגרים דכאון עשוי להתבטא בריבוי תסמיני גופניים ותלונות על כאבים שונים ועל כן כדאי מאד להפנותה לבדיקה מקצועית. בדידות בגיל מבוגר בהחלט עשויה לגרום לדכאון ולפניות מרובות לרופאים ובהחלט ייתכן שמדובר במידה רבה גם בצורך בתשומת לב. בכל מקרה, בראש ובראשונה אנשים בגילה של אימך מועדים לפתח מחלות גופניות שונות ועל כן בראש ובראשונה כדאי מאד לפנות לרופא המשפחה ולבצע בירור מקיף באשר לבעיה גופנית ממנה עשויה אימך לסבול.