עזרה דחופה

היי מה שלומך?, חזרתי לטיפול לאחר שלושה שבועות שלא הגעתי. עם זאת רציתי לשתף אותך בכמה דברים המבלבלים אותי, כמה נקודות בהן אני לא מצליחה לגבש בהן דעה או עצמי לא רציתי לחזור למטפל שלי כי אני מאוהבת בו - אהבה רומנטית. כואב לי בגוף לדעת שהוא לא נוגע בי ואני עושה מניפולציות די ילדותיות כדי לשוחח איתו מחוץ לשעה או כדי להרגיש קרובה. ואז חשבתי לעצמי, למה בעצם לסבול את הכאב הזה ואז קבעתי לי מטפל אחר. בזמן שבין לבין חשבתי שחשוב לי להגיע למטפל הקודם (לא נפגשתי עדיין עם החדש) ולשתף אותו בעוצמות, בהתאהבות ובכאב הפיזי בהעדר המגע. הוא מגיע לפנטזיות שלי, המחשבה שהוא נוגע באשתו מכאיבה לי בבטן. הגעתי לפגישה סיפרתי (רציתי למות מהבושה) את האמת כפי שהיא ועד כמה חשוב לי להגיע לטיפול חדש מבלי לרצות מגע פיזי ולראות במטפל – מטפל ולא מושא התאהבות רומנטית. במהלך השבוע החלטתי ביני לבין עצמי לא לחזור, להתחיל לטפל בעצמי ובתחושות הללו מול מטפל חדש "רענן" נקי מכל הכאב הזה. מישהו שיהיה עבורי מטפל ולא אהיה מבולבלת כל כך. אני יודעת שהתאהבות במטפל זו כזו קלישאה וכל הזמן אומרים להישאר ולברר מה משוחזר וכו', אבל , אני מדברת איתך על עוצמות שמחבלות לי בחיים, בחיי המין, ברגש ובשגרה. כאב פיזי מצורך וגעגוע למגע של שלעולם לא יתאפשר כי הוא כזה "מקצועי". האם יש מצבים בהם בעוצמות מסוימות שחורגות מהנורמאלי תאמר לי בתשובתך "לא בכל מחיר" שאולי המחיר שאני משלמת הוא אכן גבוה מדי וכדאי שאפנה לטיפול אחר. או שבכל מקרה ובכל עוצמה תישא את הדגל הטיפולי ותאמר לי "חשוב שתישארי לברר". כבר שנה שאני מרגישה כך ורק עכשיו העליתי זאת. אני מרגישה שאני מזניחה את כל התמות החשובות האחרות, ששום דבר אחר לא ממש מטופל כי העוצמה של הנושאים האחרים מחווירים למול התשוקה אליו. אני לא יודעת אם העצב והכאב מגיעים בגלל חסר שלו או שכואב לי נורא ולכן זקוקה לו. אשמח אם תוכל לשפוך אור על מה שקורה לי. אתה יודע אני אומרת לעצמי איזה כאוס, באתי לטיפול כדי לטפל בכאב ובכל מיני רגשות אקסטרים אחרים, ועתה נוסף לכאב גם הכאב של ההתאהבות והצורך הבלתי נלאה של הצורך הפיזי שלי במטפל שישכב איתי, שיחבק אותי שיחדור לתוכי. ואני בכלל בחורה שמתביישת לדבר על תחומים מיניים או להתחיל עם מישהו, ופתאום אני באה למטפל עם הצהרות מיניות שמביכות. הגעתי אליו, למטפל לפני מעל שנה עם עצב מאוד קשה עם התקפי בכי שפוקדים אותי במהלך היום עם ייאוש מאוד קשה והכול בלי סיבה חיצונית. לפי הספר שלכם כל התחושות הקשות שלי די מאפיינות דיכאון יחד עם זאת זה ארוך מדי מכדי להיות דיכאון הייתי שמחה אם הייתי מסביר לי גם נקודה זו. יכול להיות שאני מתפקדת ולומדת והכול אך יחד עם זאת מעל שנה התחושות הפנימיות של הדיכאון לא עוזבות אותי, אולי יש לי דיכאון כרוני? מתי זה עובר? כאילו הכל התחיל לפני יותר משנה וכאילו השמחה מתה לי (מסרבת לקחת כדורים רוצה לנסות לעבור זאת בעצמי). אשמח אם תוכל להסביר לי קצת גם את מה שקורה לי וכן מה לעשות עם הטיפול. חג שמח ד"ר שמגר, ותהיה לך שנה מלאה בטוב מבחוץ ומבפנים לך וליקיריך

שלום רב, אוף, לא פשוט. באמת לא פשוט.... אני מאמין שאת צריכה ללכת עם תחושות הבטן שלך- כלומר ללכת למטפל חדש. אגב, גם עם המטפל החדש תוכלי לבצע בירור של מה שקרה לך (וכדאי שתעשי את זה שם). זו לא קלישאה להתאהב במטפל. זה פשוט יכול לקרות. גם מטפלים מתאהבים במטופלים שלהם. זה הכי נורמלי שבעולם כששני אנשים נמצאים בקשר טוב ומיטיב שיקרה דבר כזה. לגבי משך הדיכאון- בממוצע, ללא טיפול, דיכאון נמשך 13 חודשים. וזה רק הממוצע. בלי קשר, יש מצבם של דיכאון קל וממושך הנקרא "דיסתימיה". אז זה נמשך שנתיים לפחות. אני לא בטוח שזה מצבך כרגע, אבל זו אפשרות. בכל מקרה, שווה לנסות טיפול מסוג קוגנטיבי-התנהגותי שהוא יעיל מאד לדיכאון ויחסית קצר. בהצלחה!