החיים

אני סובלת מOCD לקחתי בעבר פרוקסטין ולא הצלחתי להגיע לאורגמה גם הרסיטל עשה את אותה תופעת לוואי אני בת 25 וזה לא נראה הגיוני שאלה יהיו החיים שלי. מעבר לזה אני לא מתפקדת, אני לא עובדת ולא לומדת לאחרונה השלמתי בגרות ולפני המבחן גם בתהליך הלמידה היו לי חרדות נוראיות מחשבות טורדניות כפייתיות שלוו בכל מיני טקסים שלא לדבר על לפני הבחינה עצמה שזה היה נורא ואיום, שלא לדבר על הבחינה הפסיכומטרית החיים שלי הם סיוט מתמשך, הכל כל כך קשה לי. אפילו בגרות פשוטה. וזה באמת לא עיניין של יכולות זה עיניין של ההפרעה האישיותית הזו. בנוסף אני בודדה לחלוטין, מבודדת. אין לי חברות וגם לא היה לי חבר אף פעם. אני בחורה מושכת ורבים הגברים שרוצים לשכב איתי, לעיתים אני גם שוכבת עם גברים זה כמובן לא נמשך מעבר לזה, ואני מאוד רוצה אינטימיות רק שאני מקרינה מיניות והם כשהם מתחילים איתי הם בפאזה של סקס בלבד ואין דרך להסית אותם משם. בגלל שאני לא במסגרת כלשהי אין לי אפשרות להכיר גברים חוץ מיציאות לפאבים ולמועדונים וזו התוצאה.. בדידות. אני כועסת, אני שונאת. יש לאמא שלי חלק גדול בעיניין אני מטופלת אצל פסיכולוג אופטימי ביותר, אנחנו אפילו צוחקים בזמן טיפול, אבל עזרה אני לא ממש מוצאת. כמו כן גם ביקרתי אצל פסיכיאטר אבל אלה התוצאות. הוא שואל אותי רק אם אני רוצה להתאבד... המממממממ שאלה יפה..

רונה שלום, תארת תאור נוגע לב, ובין השורות עולה ש"נוסף לכל הצרות" את גם אינטיליגנטית. אז אם הכל כל כך בסדר, איך זה ששום דבר לא בסדר? כמו שכתב בכותרת- זו שאלת חייך. נדמה לי שגם את מבינה שלא הכל זה ה- OCD. יש שם משהו נוסף שמפריע לך ליצור קשרים משמעותיים. אם כל הגברים רוצים רק סקס, איך זה שנשים אחרות כן מצליחות לבנות זוגיות? אין ספק שמשהו אצלך בפנים לא מאפשר לרצונות שלך להתממש. ולכן טיפול פסיכולוגי הוא אחת הדרכים להתקדמות. אבל צריך לדעת שזה לוקח זמן, והרבה. בהרבה מאד מקרים מרגישים את תוצאות הטפול רק אחרי 3-4 שנים, ולפעמים אפילו יותר. אני יודע שזה המון זמן, אבל אני לא מכיר דרכי קיצור. זה בדיוק כמו להפוך מישהו שלא עסק מעולם בספורט לאטלט- דרוש משטר אימונים, וגם אז מדובר בתהליך ארוך מאד עד להגעת לתוצאות המיוחלות. אם את לא במסגרת- את יכולה להכיר גם גברים גרך האינטרנט. לא שזה מבטיח תוצאות טובות יותר- בודאי לא כל עוד יש את אותו חלק בך שלא מאפשר לקשר להתפתח מעבר לסקס הראשוני. ואת בכלל רוצה אינטימיות- עם בן-זוג. עם חברה טובה. העיקר שיהיה שם קשר אנושי אמיתי, שמבין ושאכפתי. ולגבי ה- OCD: גם כאן את שמה את התפקוד המיני לפני הכל. אני לא אומר שזה לא חשוב, אבל את צריכה להחליט מה יותר חשוב, וכרגע נדמה לי שיותר חשוב להעלות את חייך על מסלול מתפקד, לימודים/ עבודה/ זוגיות. גם אם המחיר הוא העדר אורגזמות. אחרי שנה-שנתיים של תפקוד תקין, כשתראי שאת יכולה, שתתחילי לסמוך על עצמך, גשי לטפל בנושא המיני. האפשרויות מגוונות- מהחלפת טיפול (לתרופה ממשפחת הטריציקליים, למשל) וכלה בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי. בשלב זה נדמה לי שאת צריכה לותר על משהו, זמנית, בכדי להביא את עצמך למקום של כוח ממנו תוכלי לדאוג לשאר. אז תתקדמי צעד-צעד. זהו תהליך ארוך, אבל את חייבת את זה עצמך. בהחלט יכול להיות שעוד שנתיים-שלוש הכל יראה אחרת.