דיכאון

שלום, אני סובלת מדיכאון מזה כמה שנים. ניסיתי כל מיני תרופות ולצערי רק הרמרון עזר, אך הוא גרם לי לעלייה רצינית במשקל ולכן הפסקתי איתו. היום אני לוקחת 300 מ"ג פבוקסיל ליום, כדור אחד של אדרונקס ליום ובלילה - 20 מ"ג גאודון כי בלי זה אני לא יכולה לישון. אך אני לא מרגישה שהתרופות האלה ממש עוזרות לי ועדיין אני בדיכאון. אני בדיכאון מאיך שהחיים שלי נראים לאחר שהתגרשתי (בעיקר הזנחת הבית) ומצד שני הדיכאון מונע ממני לשנות את איך שהבית שלי נראה, כי אין לי חשק לעשות כלום. יש לי 2בנות וזה חשוב לי בעיקר בגללן יותר מאשר בגללי (בסך הכל הבית נראה בסדר אבל יש דברים שצריך לשנות ולא יזיק אם הוא יהיה יותר מסודר....). הפסיכיאטר שלי רצה להחליף לי את התרופות לנרדיל, אך אמר שלאחרונה הוא כן חש בהטבה מסויימת אצלי ולכן הוא לא רוצה בינתיים לעשות שינוי עם התרופות. שאלתי היא איך יוצאים מהמצב הזה? האם הנרדיל יעזור לי יותר? האם הנרדיל גורם לעלייה במשקל? והאם הפבוקסיל גורם לחוסר תיאבון כי אני סובלת מחוסר תיאבון, אני מסוגלת לא לאכול כלום כל היום, גם בימים בהם אני רגועה. האם יש לכם איזה טיפ בשבילי? כמו כן, יש לי בן זוג אך הבת שלי לא מקבלת אותו. מה עלי לעשות?

שולה שלום, נרדיל עוזר מאד במצבי דיכאון עמידים, אך יש לו הרבה תופעות לואי, כולל עליה במשקל. פבוקסיל יכול לגרום לירידה בתיאבון, אבל יותר סביר שזה חלק מהדיכאון. איך יוצאים? סיפור לא פשוט. אפשרות אחת היא טיפול פסיכולוגי. עדיף טיפול קוגנטיבי שהוא ממוקד יותר. אפשרות שניה היא התנדבות. למצוא מעט כוחות והתנדב למישהו שנזקק יותר ממך. לילדים במצוקה, נשים מוכות, קשישים, עיוורים, מעוטי אמצעים. אין לך מושג כמה התנדבות יכולה להרים אדם דיכאוני ולשפר את מצבו. ברור לי שמאד קשה למצוא לכך כוחות, אבל לפעמים כשאת מתחייבת למסגרת חיצונית, נאמר שעתיים בשבוע, זה גורם לך תחושת מחוייבות ניכרת, ויותר קל להמשיך. בהצלחה.