נוטה לבכות ולא יכולה לשלוט, אומרים לי תשימי פס!
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
לאחרונה אני מאוד לחוצה בעבודה ואני מודעת לכך שאני צריכה לא ללקחת כל דבר ללב אבל באופיי אני דורשת ומצפה שהכל יהיה בסדר! לפני כשבוע התחלתי לבכות כמעט על כל דבר.. אם אני מרגישה כשאני מדברת.. פתאום עולות לי דמעות. נייסיתי לצאת לטייל, להירגע אבל קל מאוד לאמר- תירגעי!(הבעל שלי אומר לי חחח) אל תקחי ללב! תשימי פס! --- זה לא הזמנה בסופרמרקט. אני מודאגת ממצבי זה, לא רציתי לקחת כדורים או משהו שאני אתרגל לזה.... האם ניתן או בכלל צריך לטפל בזה? או שזה יעבור לבד? (הערה: אני לא בחורה צעירה אלא בגיל 50 בעבודה מסודרת אבל לוחצת).
ריטה שלום, את מעלה שאלה חשובה. את רוצה להתמודד לבד, וזה מצויין. בכדי להפוך את התמודדות ליותר יעילה, כדאי לקבל הדרכה. ישנה אפשרות לקבל הכוונה ועזרה, כולל תרגילי הרפיה, תרגילים לשליטה על הבכי וכו' . זה נעשה בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי, בו נותנים לך טיפים להתמודדות עצמית, כולל שיעורי בית והרבה עבודה עצמית. לכי לפסיכולוג או עובד סוציאלי שמתמחה בטיפול כזה, תפגשי עימו למספר פגישות מצומצם, ותחזרי בעצמך "לעמוד על הרגליים". בהצלחה.
יקירתי נראה לי שמנצלים את טוב ליבך ומסירות הנפש שלך לעבודה. אל תשימי פס, עמדי על זכויותיך, אל תתני לאנשים להכניס אותך ללחץ ותלמדי לשים גבולות ברורים לטובתך ולטובת כל הסובבים
אכן אני לעיתים כנראה ומנוצלת אך מצד שני אני אדם היודע לעמוד על שלי! הבעייה לא לעמוד על שלי (לפחות כרגע) העבודה שלי דורשת את "נשמתי" זו לא עבודה משרדית בה אני עוסקת עם חפצים זו עבודה העוסקת בנפשות וצריך להיות כל הזמן בעירנות, גמישות מחשבה ותגובה... וזה כנראה לאחרונה "שואב" את כוחותיי. הבכי, הקושי נובע מעומס היתר הנפני ואינו קשור "בטיפול" באחרים, ממש לא! הוא קשור אך ורק בעצמי ולכן הערתו של הד"ר מאוד נכונה לי ואעשה כהצעתו תודה לך
מנהל פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
