חבר בצרה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה - ייעוץ והכוונה
חבר קרוב שלי חולה כבר קרוב לעשור בתסמונת נדירה שנקראת " תסמונת קליין לוין" ומאופיינת בדיכאונות שנמשכים בפרקי זמן משתנים באים והולכים. את המחלה איבחנו אצלו לפני בערך ארבע או חמש שנים והוא משתדל לתפקד באופן רגיל... במהלך השנתיים האחרונות חלה אצלו התדרדרות קיצונית במצב הנפשי כיוון שמאז תחילת תיכון הוא לא נמצא במסגרת לימודיםקבועה ולפני שנתיים הוא עזב את העבודה הזמנית שבה עבד בשנים האחרונות... בגלל שכל חבריו הטובים התקדמו בחיים, התגייסו והלכו לאוניברסיטאות הוא הרגיש הרבה מאחור והתחיל לנתק את עצמו מהסביבה החיצונית ולא רצה לצאת מהבית כשבאנו אליו לשכנע וניסינו לשלב אותו. במהלך השנה האחרונה היו תקופות של עליות וירידות מבחינת המצב החברתי שלו.. בתקופות מסויימות הוא לא היה יוצא שבועות שלמים ולפעמים אחרי שיכנועים של החברה מסביב היה מגיע ומבלה איתנו מידי פעם. לאחרונה היה נראה שיש שיפור מסויים אבל השבוע באחד הלילות התבשרנו שהוא חתך ורידים וניסה להתאבד. רק מספר מצומצם של חברים יודע על מה שקרה והשארנו את המקרה בסוד כיוון ששמנו לב שכלפי חוץ המשפחה מנסה להסתיר את הסיפור, ואנשים מסביב לא יודעים. עכשיו הקבוצה המצומצמת הזאת מאוד מתלבטת איך צריך לפעול בשלב כזה... ללכת.לספר למשפחה שאנחנו יודעים ולנסות להיות שם בשבילו ולתמוך, או להציג כלפי חוץ שהכל כרגיל ולהתעלם ממה שידוע לנו כי אולי המצב מסובך יותר ממה שנדמה לנו? מצד שני התעלמת חמורה בעייני לא פחות מהתערבות... מה נכון לבחור מבחינה נפשית ומה כון ו לעשות בתור חברים שלא רוצים לצער את המשפחה
שלום ע.ל. ראשית לטובת קוראי הפורום, אגדיר בקצרה את התסמונת. תסמונת קליין לוין מתאפיינת בהתקפים של שינה מרובה שיכולה להימשך ימים רבים, אכילה מרובה כאשר החולים מתעוררים, והרגשה של טשטוש, אפתיה ובלבול כאשר מתעוררים. ההתקפים באים ללא התראה מוקדמת. משך ההתקפים משתנה ובין ההתקפים החולה יכול להרגיש ולהיראות רגיל לגמרי. ההתקפים יכולים להיות מלווים לעיתים גם בדיכאון. נכון להיום אין לתסמונת זו שום טיפול. לשאלתך: אינני יודע מה נכון לעשות. הניסיון מלמד אותי שדיבור אמת וגילוי לב ("קלפים על השולחן") הם האסטרטגיה שהכי כדאי להמר עליה שכאינך יודע מה האסטרטגיה שנכון לנקוט.
יקראו לבד עליהן בגוגל...כי זה מפחיד את האנשים האחרים שקוראים את השאלות פה בפורום. ממש נבהלתי ,חשבתי לרגע אולי גם אני חולה בתיסמונת הזו. ממש פחד אימים.איזה מחלות וחולארות יש. מספיקות לי המחלות שלי, לא צריכה עוד, לא תודה אה?
ומבחינת החולה עצמו? האם החברה צריכה בכלל לערב את עצמה בשלב מוקדם כל כך אחרי שהוא פעל בצורה כל כך קיצונית ? או שצריך לתת לו קצת זמן החלמה?
שלום רב, אינני מומחה יותר מכל אדם אחר בשאלה מה החברה צריכה לעשות ואיפה גבולות האוטונומיה שלנו. על זה מחליטה החברה באמצעות נציגיה המחוקקים. החברה חוקקה בעניין למשל זה את חוק הטיפול בחולי הנפש שקובע מתי כופים טיפול ומתי לא. אני חושב שאם אדם מתנהג התנהגויות מסוכנות אז מצבו לא נמצא בשלב מוקדם אלא מתקדם מאד ודחוף ולכן חשוב מאד לפעול ומהר, אם יש מה לעשות.