כמה שאלות

האם אפשר וניתן בבירור לגלות ולהפריד בין הפרעת אישיות גבולית להפרעת פוסט טראומה(נראה שלעיתים זה הולך יד ביד)? אם בנוסף לדכאון התווספה חרדה ומחשבות אובססיביות והרצון להימנע מאותם מצבים, האם זה מחזק או מחליש אם ההפרעה היא טראומטית או גבולית? האם אפשרי לקצר את זמן האבחנה? שהרי לעיתים לוקח שנים עד שמאתרים את ההפרעה הפוסט טראומטית? ואם למעשה הפרעת אישות גבולית לא מטופלת בצורה הולמת, האם יש סיכון לפתח מחלה בעקבותיה? כמו סכיזואפקטיב או הפרעות אובססיביות וכו'? אם נוצר מצב שבו ההפרעה הוחמרה ועכשיו נוספו פחדים חרדות בגלל שלראשונה חווה מצב נפשי קשה של גלישה פסיכוטית, האם יש דרך לחזור למצב הקודם? רק בשל החוויה החוזרת ונשנית שהיתה ונחרטה כזכרון טראומטי בפני מצבים מסויימים... האם שיטת emdr מתאימה למצב זה?(בנוסף לתרפיה המקובלת).

הרבה שאלות, ואני לא בטוח שכל התשובות הן חד- משמעיות. יש הבדל ברור בין הפרעת אישיות גבולית להפרעה פוסט-טראומטית. ההבדל העיקרי הוא שההפרעה הגבולית מתחילה לפחות בגיל ההתבגרות ומשליכה על התייחסות האדם לסובבים ולסיטואציות שונות, ואילו ההפרעה הפוסטטראומטית מתחילה לאחר ארוע טראומטי והחשיבה הקשורה אליה נוגעת רק לארוע עצמו או לארועים דומים במהותם. זה הסבר קצת מעורפל, אבל במסגרת האינטרנט לא אוכל להרחיב מעבר לכך (זה דורש עמודים של מלל להבסיר את זה). הפרעה פוסטטראומטית ניתן לאבחן די מהר. לא צריכים שנים עד לאבחנה, אלא אם התפרצות הסימנים היא מאוחרת (וזה לא שכיח). הפרעת אישיות גבולית הולכת הרבה פעמים עם הפרעות אחרות, בעיקר דיכאון וחרדה, אבל גם הפרעות פסיכוטיות. אין מידע ברור האם טיפול מוקדם מונע את התפתחות ההפרעות האחרות. וכן, EMDR היא שיטה יעילה לטיפול בהפרעה פוסטטראומטית. אבל לא תמיד. בהחלט שווה לנסות.