יעוץ

דוק, מה שלומך? אני שוב מוצאת עצמי (הידועה כהלה) חוזרת לכאן, כי מה לעשות הנגישות הבלתי נסבלת הזו שמאפשרת... . העניין הוא, שבגלל שאני לא נמצאת במסגרת תעסוקתית (לימודים / עבודה) וללא שום תמיכה רגשית. אני יודעת כי אני מתחפרת עוד ועוד לאותו מצב, ויוצרים מצבים more of the same מה שנקרא. היה לי שיטוט אחרון באינטרנט (ונשבעתי שזה פעם וזו היתה הפעם האחרונה), ונבהלתי. אחרי מה שקרה לי (יו נו, גלישה, הצפה היסטרית וממושכת והכי קריטי לרגישות העכשווית, היא פגיעה נרקסיסטית קשה ומקיפה), סף הרגישות שלי עלה, ואני מוצאת שיש לי כל מיני מחשבות יחס. שאולי התכוונו אולי וצוחקים עלי, ואולי בזה שקראו לאזעקת טרול הצביעו עלי, כ"כ נעלבתי. אז נכנסתי ללחץ, וכל אותם תיאוריות פסיכאטריות וכל ה-DSN קפץ למוחי, והתננדתי בין הפרעה פסיכוטית לבין DID וריבוי זהויות. לולא לא הייתי קוראת את מה שקראתי, אני יודעת כי הדברים כבר היו מסתדרים איכשהו מאליהם. אני קמתי הבוקר, אם שוב חרדה כללית, חרדה מהחרדה, פן אני משוגעת, פן אשתגע שוב. אני רק חושבת על אפשרות לדוגמא, להתחיל לצאת לדייטים, אני מתחלחלת רק מהמחשבה שמא אחטוף חרדה/ פאניקה/ התקף ולא אדע מה לעשות. חוסר האונים הזה, משאיר אותי במצב קפוא! ותקוע!שלדעתי, רק חורט יותר את השריטה לעומק. וכל זה שלמעשה הבסיס נפגע קשה מאוד, הפגיעה הנרקסיסיטית מלווה ומלווה אותי בכל מחשבה ונהפכה להיות הווייתי, לצערי. ואני יודעת שאני צריכה לסור מכל התיאוריות הללו, אבל מה לעשות שיש בהם מן האמת. חשבתי לשבור את מעגל הקסמים, ולהתחיל ללמוד יעוץ ארגוני לתואר שני שהתקבלתי השנה(מה שפעם נורא רציתי), אבל זה נראה לי עכשיו, בולשיט, חרטה כעיסוק, "אוויר". ולקחת מהורי עשרות אלפי שקלים ללימודים אלו, מותיר אצלי יסורי מצפון. אבל הרבה דברים אחרים נראים לי כבר מיותרים, ושוללת (מה שלא היה מתאים לאופיי קודם לכן). ודבר שלישי, אני יותר מאמינה שמה שיעזור לי זה באמת לקום בכל בוקר לשגרה שבה העסיק את עצמי (אבל לא סתם בשביל ריפוי לכשעצמו) אלא, לפעול ולהמשיך לבנות את עתידי. אני מאמינה שזה יעזור לי אולי יותר מכל טיפול אחר, ובכל זאת אני מתייעצת אתך, אם כדאי לי לפנות לטיפול בכלל ואם כן, דינמי או התנהגותי- קוגניטיבי. סליחה אם יצא קצת ארוך לקריאה, אבל אלו הם הדברים המסכמים את המצב. אם היה רופא פסיכאטר שמסביר לי מיני דברים (מחשבות יחס וכו..)אולי היה משהו נרגע גם בנושא של המחשבה של הפרעות פסיכוטיות ושאריות שיתכנו ממנה. אגב, נכתב אז..יו נו, שטענת כי מצבי קשה ואני זקוקה לעזרה דח(רוצה ומקווה להאמין שלא אמרת זאת). תודה גלי

שלום לך (גלי? הלה?), גם אני וגם אחרים ציינו שנראה שאת קצת התמכרת לעולם האינטרנטי, הוירטואלי, המוגן הזה. אי חושב שדוקא טיפול קבוצתי יוכל לעזור לך. ואם טיפול פרטני- אז דינמי. הכל- רק לא טיפול אינטרנטי :-) זה תלוי רק בך.

אינני מפרסם את הודעתך כיוון שכפי שציינתי, הפורום אינו מקום להתנגחויות אישיות בין המשתתפים על רקע אישי (למרות שהודעתך אינה מתנגחת, היא בהחלט יכולה למשוך אש).