פגיעה עצמית קשה מאוד...

למרות שכבר שאלתי... אבל מכיוון שלא קיבלתי תשובה בגלל שביקשתי ממך לענות על מיליון דברים... החלטתי לשאול את השאלה שוב... אני בת 23 ומגיל שמונה התחלתי לפגוע בעצמי פיזית - בהתחלה על ידי חתכים שטחיים שהלכו ונהיו יותר ויותר קשים ועמוקים שמצריכים תפרים... בגיל תשע עליתי על עץ שלושה פעמים והפלתי את עצמי מהעץ על מנת לשבור לעצמי את היד או את הרגל אז נחתתי על הרצפה ובום גבס... כמה שנים אחרי התחילו הכוויות בהתחלה עם סיגריה אחת - לכבות על הגוף - ואז עם המגהץ...וכו' ודרגות הכוויות עלתה ככל שטחי, דרגה ראשונה כוויה מדרגה שנייה...וכו' מחד גיסא יש בי חלק קטן שלא רוצה להפסיק כי זה ממש קשה לחיות בלי להצליח להרגיש דבר אפילו להרגיש שאתה חיי, וכשאין לך נחמה ודרך התמודדות עם הסבל הנפשי הכל כך גדול ולהילחם בעול הכבד... אני לא אוכל לעשות זאת בלי לחתוך... ומאידך זה כבר מעיק עלי הצורך להשקיע כל כך הרבה אנרגיות בהסתרת החתכים והטיפול הים יומי בהם - אני חותכת לפחות פעם ביום... ואחר כך יש את הרגשת העייפות והתשישות כתוצאה מאיבוד דם... וגם אם אני לא אחתוך אז אני אקבל בעיטה לפנים אחרי שאני אראה את כל הנזק שגרמתי לגוף המגעיל והטמא הזה שהוא לא שלי אבל אני חיה בתוכו... מאוד קשה לי לתפוס שיש אנשים שיכולים לחיות בלי לחתוך!! בשבילי זה אפשרי רק אם קושרים אותי למיטה ונותנים לי זריקת הרגעה וכדורים... כמו שהיה בבית חולים... וזה נוראי ממש וכל מה שחשבתי בזמן הזה אחרי שיעבדו השמונה שעות של קשירה שאני הולכת להשחיט את הגוף שלקחו ממני ללא רשותי ולהרוס אותו כליל, בלי רחמים ועד כמה שאוכל... אז הדרך הזאת לא עבדה להפך המצב נהפך ליותר גרוע... אחרי ששיחררו אותי ואז עוד שמונה שעות וכך חלילה... ניסיתי כבר מליון שיטות שכולן לא הניבו פרי... כמו: 1) לצייר על הגוף בצבע אדום 2) להחזיק קרח בידיים חשופות 3) לשמוע מוזיקה ולהתרכז בה ולנסות לזרום עם המוזיקה ולהחליף את הפלאשביקים - כשהם הסיבה למשל שאני רוצה לחתוך 4) לצייר כל מה שיוצא 5) לא להתבודד כדי שלא תהיה הזדמנות לחתוך 6) לכתוב את הדברים הקשים בלי צינזור ולא לקרוא את זה 7) לעשות מקלחת קרה - לא יותר מדי זמן כדי לא להגיע להיפותרמיה 8) לדבר עם מישהו שאתה סומך עליו עד שהדחף נעלם או לפחות פוחת 9) להחביא את הסכין במקום שקשה להשיג אותו כדי שיעבור זמן עד הבאתו כאשר בזמן הזה אפשר לעצור ולהגיע למצב מודע על הדחף אחרי פרק זמן של חשיבה ולא להגיב בדרך אימפולסיבית 10) לעשות מאמץ גופנית ועוד דברים שאני לא זוכרת... אבל כמובן כל זה לא עבד ואני עדיין לא מצליחה להפסיק למרות שאני רואה שאין ס"מ בגוף שלי בלי חתכים - הידיים הרגליים החזה הבטן הגב... חוץ מהפנים בכל מקום... תמיד שם בשביל להזכיר לי את כל הזוועות שעברתי בחיי... בלי זה אני מרגישה מתה רגשית לא מצליחה להרגיש כלום... זה דבר פיזי שנותן לגיטימציה לסבל הנפשי המאוד גדול כי דבר נפשי לא רואים אז בשביל לתפוס את הדבר הזה ואת גודלו הופכים אותו לכאב פיזי שהוא נסבל ורואים אותו על פני השטח מובן ומקובל יותר... אני לא יודעת איך להפסיק בכל טיפול עולים דברים מאוד קשים שמלווים אותי מטיפול לטיפול ועד עכשיו הדרך היחידה להישאר שפויה היא על ידי דבר לא שפוי והוא החתכים... אני רוצה להפסיק לפתוח לתקופה קצרה, כך אפשר להפסיק להרגיש את הכאבים בכל מקום, ושהמים במקלחת יצאו שקופים ולא אדומים למשך כמה דקות... ולהרגיש שאני בן אדם שוב ואפסיק להיות יצור שפוגע בעצמו... משוגעת... יעל תודה משאר איך עושים את זה? טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי לא מצליח כבר שנים לפתור את הבעיה גם כדורים שאני מקבלת - ויש הרבה כאלה - לא עוזרות בכלום כאילו שאני לא לוקחת אותן... מה מההתמכרות הזאת אי אפשר להיגמל? תיעץ לי בבקשה נמאס לי כבר תודה מראש יעל

שלום, טיפול דורש זמן וסבלנות וכמובן באתר לא ניתן לקבל החלטה נכונה לגבי שיטות. ברור שצריך להמשיך את מעמצים. תעדכני על סבל שלך מטפל ואני מניח שתקבלי עזרה מקצועית.