תרופות ללא צורך ממשי?

שלום ד"ר, בזמן האחרון התחלתי לתהות אם לא לקחתי שנים תרופות שבכלל לא הייתי צריכה... אתחיל מתחילת הסיפור (זה לא ארוך): בגיל 17 התחלתי ללכת לפסיכיאטר והוא החליט לטפל בי בתרופות נגד דיכאון (פאקסט הראשונה, אחריה היו עוד הרבה...). אחרי גיל 18 התברר לי שהאבחנה שלי היא הפרעת אישיות גבולית. עברתי גם די הרבה אשפוזים, ונסיונות לקחת כל מיני תרופות (מפרוזאק ועד אדרונקס, כשבדרך היה הרבה זמן גם דפלפט). בדרך היו גם כמה הוסטלים. כך המשכתי שנים, היום אני בת 25. העניין הוא, שלפני 8 חודשים הפסקתי את התרופות, עברתי משבר אבל בלי אשפוז, והיום אני לא לוקחת תרופות והרבה יותר מאוזנת מאשר בתקופה שלקחתי את התרופות- לוקחת דברים הרבה יותר בפרופורציות, אין דכאונות (אולי טיפה מצבי רוח, אבל למי אין?) ואני שואלת: האם יכול להיות שהתרופות הן אלה שהשאירו אותי במצב הזה? האם יכול להיות שהאבחנה או ההתעקשות של הפסיכיאטרים על המשך לקיחת תרופות (ניסו לשכנע אותי להמשיך איתן כל החיים!) היתה שגויה? האם כדורים אנטי דכאוניים או מייצבי מצב רוח יכולים לגרום לדיכאון ולתגובות קיצוניות לסיטואציות? (אני מודעת לזה שהזמן שעבר עוד לא ארוך מספיק כדי לקבוע שלא יהיו יותר דכאונות, אבל בסך הכל מצב הרוח שלי שונה לחלוטין, אין קיצוניות, כשבזמן נטילת התרופות תמיד היתה קיצוניות, או להפך- קהות מוחלטת). אשמח לקבל את תגובתך לנושא, תודה מראש

שלום רב, כמו שאת מבינה, קשה לענות ללא בדיקה, אך אנסה בכל זאת. הפרעת אישיות גבולית הינה הפרעה קשה לטיפול כולל גם לטיפול תרופתי, המלווה בדיכאונות למינהם. אחד הקשיים הבולטים בטיפול התרופתי הוא הקושי להפריד בין תופעות שקשורת להפשעת התרופה לבין כאלה שלא.גם אם הטיפול התרופתי שקיבלת אז לא עזר לך לא סביר שיגרום להחמרה במצב. כמו כן,ידוע שהפרעת אישיות גבולית משתפרת ומתמתנת עם הזמן באופן עצמוני. בברכה, דר' י. בייטלמן