לוריוול

שלום רב, אשתי סובלת מדכאון ומטופלת בתרפיה בשיחות אצל פסיכולוגית וכן בטיפול תרופתי אצל פסיכיאטר. התחלנו בטיפול פסיכאטרי בעקבות המלצת הפסיכולוגית לפני חצי שנה. בתחילה, אשתי קיבלה ציפרלקס 10 מ"ג ליום ועלתה ל-20 מ"ג ליום. הציפרלקס לא עזר והפסיכיאטר המליץ לה לעבור לוויפקס 150 מ"ג שעדיין לא מאזן אותה. באחד מהימים לאשתי לא עמד הכח והיא בלעה מספר רב של כדורים הגענו לחדר המיון והיא שוחררה לאחר השגחה בלילה. האירוע ידוע לפסיכיאטר ולפסיכולוגית. נראה כי ישנם מצבים קיצוניים שבהם אשתי חשה הצפה רגשית עצומה וחוסר אונים שמביאים אותה למחשבות אובדניות עד כדי נסיון מימוש. בעקבות בקשתי, הפסיכיאטר הנחה את אשתי לקחת כדור לוריוון ברגע שהיא חווה הצפה רגשית שהיא אינה מצליחה לשלוט בה. לפי שעה, תדירות המצבים הללו היא כפעמיים עד 3 פעמים בשבוע. בפעמים הללו, אשתי לוקחת כדור לוריוון וחשה רווחה והקלה עצומים. כלומר, יוצא כי אשתי מוסיפה לטיפול בוויפקס כדור לוריוון אחד כ-3 פעמים בשבוע. אינני יודע להסיק אם הוויפקס או הציפרלקס אינם תורמים לאיזון הנפשי של אשתי, אבל אני חושב כי הלוריוון מסייע רבות לאיזון והחשוב מכל - מחזיר לה תחושה של שליטה. שאלתי היא, האם יש מקום לשקול להתמודד עם החרדה המתעוררת בעקבות אובדן השליטה וההצפה הרגשית באמצעות לוריוון או אפילו מתן טיפול קצר טווח קבוע בבנזודיאזפינים? (הדגש כאן הוא על קבוע לפרק זמן עד להתקדמות התרפיה בשיחות) מובן כי לא נעשה זאת ללא הנחיה של הפסיכיאטר.

לנועם שלום רב, הטיפול למצב דיכאוני שמלווה בחרדה הינו ע"י טיפול נוגד דיכאון, לגומא, וויאפקס שאשתך נוטלת. ייתכן והתרופה עדיין לא פועלת במלוא עצמתה וגם המינון אינו גבוה, לכן בשלב זה נעזרים בכדורי הרגעה, כמו לוריוון, אך כדורי הרגעה אינם תחליף לטיפול אנטידיכאוני. בברכה, דר' י. בייטלמן