אמא לנערה עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית

שלום רב, בתי בת ה17 אובחנה כבעלת אישיות נרקיסיסטית. קראתי באינטרנט שזו הפרעה בה אשמה האם שהייתה קרה ולא הפגינה אהבה, חום והתפעלות מבתה בינקות. מאז (אבחון לפני כשבוע) אין לי מנוחה. אני שוברת את הראש ומנסה להזכר כיצד התנהגתי אתה כשהייתה קטנה ולא מצליחה להזכר. האם בגלל שלא הרמתי אותה ישר מהלול, או שלא חייכתי אליה, או שלא התפעלתי מציוריה מבגן היא פתחה הפרעה זו? בעלי טוען שהייתי אמא רגילה ובסדר גמור. בתי השנייה(בת 15) אומרת מדי פעם (בלי שאשאל אותה)שיחסית לאמהות אחרות אני אמא טובה ושלא אשתנה. בני (בן 21) סבל בעבר מתסמונות של דיכאון או דיסטמיה - וגם פה אני מודאגת אני "מכה על חטא" כל הזמן,אכולת חרטה, מחטטת בעבר, חסרת מנוחה ושלווה ומתעוררת בלילה תוך יסורים עצמיים וחרטה עצומה. נכון שהיה חשוב לי שלא ישוויצו בהישגיהם - אולי הגזמתי בכך? עכשיו אני כל הזמן משבחת את בתי ותמפעלת ממנה בכעין "פיצוי" על העבר. האם אני נוהגת נכון? תודה רבה

למירב שלום רב, הנושא הוא הרבה יותר מורכב, נראה לי שכדאי לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי בנושא. בברכה, דר'.י בייטלמן

האיתי חיי עם בת זוג שבמשך שמונה שנים היה לה היתנהגות בדומה לנרקיסיסטית(בהשווה למה שקראתי ולא על ידי איבחון או החלטה של רופה) ולא קישרתי זאת היום אני במעצר בית וזה לאחר שתפרה לי תיק במשטרה על מה שלא היה וזה תיק על תקיפה וחבלה וכל זה היה הצגה שלמה שלה כמובן שיש לי ראיות ועובדות שבעצם אני לא ביצעתי את מה שעשתה לעצמה.הפחד שלי שהמשפט קרב והלחץ הנפשי שלה יעלה ודמוי העצמי שלה ירד או שתבין שאני אומד לנצח במשפט ואז תעשה שוב מעשה נקם כדאי לפגוע בי ותנקום בילדה המשותפת שיש לנו.מה אפשר לעשות לפני שיגיע המשפט כדאי להרחיק את הילדה מחשש לסכנה.לא ציפיתי מימנה לרמת תגובה כזו עכשב אני לא רוצה לומר אני לא מאמין כי אז זה יהיה מאוחר. מה עושים.דחוף (