"מחלות נפש" בשיח הציבורי

מאז עליתקרנה שלהפסיכיאטריה, זהנעשהעלבון שכיח ומקובל לקרוא לבנאדם בפניו "חולה נפש", ואף להוסיף את האמירה ההמתבקשת "כדאי לך ללכת לאבחון!!!" כיוון שזה נאמר בלשון זלזול ובמטרה להשפיל זה בודאי אומר משהו על היחס החברתי ל"פציינטים" (ראיתם מישהו צועק לחולה אחר בפנים שהוא "חולה סרטן"???) אבל זה גם אומר משהו על ה"מטפלים" לדעתי הקללה הכי קשה שאני שמעתי עד היום זה "לך לאבחון"

שלום רב, יש הרבה אמת בדבריך. הסטיגמה קיימת גם בקרב עוסקים במקצועות הבריאות. אני לא בטוח שהקללה הכי קשה זה "לך לאיבחון", אבל אין ספק שקיימת אפליה קשה (מוכח באינספור מחקרים) של חולי נפש בכל מקום כמעט. אבל גם לפני עידן הפסיכיאטריה זה היה קיים. ראה "החסר משוגעים אנוכי?". וכמו שלא כל החולים דומים, גם לא כל המטפלים קורצו מאותו חומר. ההכללה שאתה עושה על "מטפלים" אינה טובה יותר מהכללה שעושים רבים על חולי נפש.... נקודה למחשבה.

מסכימה איתך דוקטור נחמד וגם איתך על הסטיגמה- מכירה את שני המצבים- את מצב התיוג ההדדי של מטופלים על מטפלים ולהיפך, ואת הקללה שמחלת הנפש הפכה להיות בציבור. יש מחלה והיא לא קללה. היא אפילו ברכה בהרבה מובנים. אבל בציבור היא קללה... מוסר השכל- להתרחק מאותם אנשים וציבורים המקללים אותנו, ולהתמקד רק במקומות הפתוחים לכולנו, כמו כאן למשל... חיבוק תמי.

ד"ר עופר יקר עצם זה שאני כותבת אליך ואתה מפרסם את הודעותי מוכיח שיש פסיכיאטר אמין אחד לפחות במדינה בטוח שיש עוד כמה אבל מהו היחס??? בין כמות האנשים שנעשה להם עוול על ידי תיוג משפיל ומפלה והיחס הכמותי שלהם לאוכלסיה הכללית לבין אחוז אנשי המקצוע האמפתיים והתומכים בתוך מערכת הבריאות הממשלתית?? לדעתי 1/10 לרעת הפסיכיאטרים סתם הערכה גסה

סערת ברקים בתוך ראשי : אלוהים אוהב אותי הוא נתן לי הרבה מאוד רגשות ללא יכולת שליטה בהם. לפעמים אני שמח עד לב השמים אני מרחף מעל העננים הכוכבים גבוה גבוה מלך העולם. ולפעמים אני עצוב בדיכאון בתחתית התאום הכאב כבד מנשוא עד שאני חושב לתקוע לעצמי כדור בראש. וכשיש לי סערת ברקים בתוך הראש המחשבות מתחילות לזרום במהירות האור. תמונות תמונות חוזרות על עצמם בלי סוף ואני מנסה להפסיק אותם לא לראות . מחשבות ישנות מילדות רחוקה הופכות לתמונות וכל תמונה מלווה בכאב זה כואב לי כל כך שבא לי למות . כשיש לי סערת ברקים בראש אני פשוט ננעל לכמה ימים ,לא יכול לדבר לא יכול לחייך . אני מנסה לדבר וקשה לי כל כך,המילים לא יוצאות ,או שהם מבולבלות אנשים מסתכלים עלי ולא מבנים מה קרה? הטיפוס החייכן הנחמד פתאום נהיה קשוח מופנם ושתקן. אני חי בשתי עולמות זה שבתוך ראשי וזה שמחוץ לראשי ,לפעמים קשה לי להבדיל בניהם . עם הזמן למדתי לחיות בעולם הזה ובעולם הזה ,אני מתבונן מבחוץ פנימה ומבפנים החוצה . אני לעולם לא יודע אם אני בפנים או בחוץ מדלג בניהם. הייתי אומר שאני טיפוס שקט ומופנם,חברותי ומאוד נחמד אבל לפעמים לעיתים רחוקות משתבש לי משהו בראש ואני הופך להיות עצבני תוקפני פחד אלוהים, אני מרגיש כמו אריה ששחררו אותו מהכלוב . מסוגל לטרוף 10 אנשים . אני ניבהל מעצמי לוקח עוד כדור וכולא שוב את האריה שחי בתוכי. שלא יפגע חלילה במישהו כשאני לא בסביבה. אין לי יכולת שליטה ברגשות שלי לטוב ולרע יש לי מהם הרבה כמו עונות השנה. פעם שמח עד סוף העולם ופעם עצוב מגרד את הרצפה לפעמים אני אריה חזק ובלתי מנוצח ולפעמים אני עכבר חרדתי מפוחד. חי לי מיום ליום מעונה לעונה ומודה לאלוהים שנתן לי כל כך הרבה . ומבקש אנא שמור עלי מעצמי ומהמתנה כך שלא אאבד שליטה.