רגליים

יובל שלום, מרבית האצנים נוחתים על העקב בזמן ריצה. זהו הגורם לעומס הראשוני על הגפה. אצנים למרחק בדרך כלל מבצעים תנועה ברצף של עקב-כף רגל-אצבעות, לעומת אצנים למרחקים קצרים/ בינוניים (ספרינטרים) המקיימים תנועה של כף רגל-אצבעות בלבד (לעיתים העקב אינו בא במגע עם הקרקע בכלל לאורך מחזור הריצה). מרכז הלחץ מתקדם מהר לכרית כף הרגל, שם מגיע העומס לשיאו ונשאר גבוה עד שהרגל עוזבת את הקרקע. בזמן ריצה העומסים גבוהים ביותר (יחסית להליכה) ויכולים להגיע עד פי 3 ממשקל הגוף. שיא האימפקט בנחיתה/ בלימה בדרך כלל יהיה פי 1.5-2 ממשקל הגוף, ועיקר העומס הוא בשלב הדחיפה, פי 2.5-3 ממשקל הגוף. יש הטוענים שהכוחות יכולים להגיע עד פי 5 ממשקל הגוף. כף הרגל נשארת על הקרקע בזמן ריצה למשך 0.2-0.3 שניות, וזה תלוי במהירות הריצה. פיזור העומסים/ הלחצים על כף הרגל מתחלק בעיקר על כף הרגל האחורית (עקב) וכף הרגל הקדמית (כריות כף הרגל-אצבעות), ראה לינק: http://www.uni-essen.de/~qpd800/animall.html תחילת הלחץ הגבוה ביותר נמדד על העקב בזמן הנחיתה לזמן קצר (אינטגרל של עומס/ זמן נמוך יחסית לכף הרגל הקדמית). מהר מאוד הלחץ מתפזר לכל כף הרגל. בערך לאחר שליש מזמן הדריכה, נשיאת המשקל עוברת בעיקר לכף הרגל הקדמית. כך שאינטגרל של עומס/זמן גבוה נמדד מתחת לכף הרגל הקדמית (לעומת האחורית). העומס תלוי במהירות, פיזור העומס לפי גודל שטח מגע, מנח המפרקים בנחיתה, סוג המשטח ותנועת המפרקים. ריצה נעימה, סאם