עומס על כף הרגל בשעת ריצה

מרבית האצנים נוחתים על העקב בזמן ריצה. זהו הגורם לעומס ראשוני על הגפה. אצנים למרחק בדרך כלל מבצעים תנועה ברצף של עקב-כף רגל-אצבעות, לעומת אצנים למרחקים קצרים/ בינוניים המקיימים תנועה של כף רגל-אצבעות בלבד. מרכז הלחץ מתקדם מהר לכרית כף הרגל, שם מגיע העומס לשיאו ונשאר עד שהרגל עוזבת את הקרקע. בזמן ריצה העומסים גבוהים ביותר (יחסית להליכה) ויכולים להגיע עד פי 3 ממשקל הגוף. שיא האימפקט בנחיתה/ בלימה בדרך כלל פי 1.5-2 ממשקל הגוף, ועיקר שיא העומס בשלב הדחיפה, פי 2.5-3 ממשקל הגוף. יש הטוענים שהכוחות יכולים להגיע עד פי 5 ממשקל הגוף. כף הרגל נשארת על הקרקע בזמן ריצה 0.2-0.3 שניות, וזה תלוי במהירות הריצה. פיזור העומסים/ הלחצים על כף הרגל מתחלק בעיקר על כף הרגל האחורית (עקב) וכף הרגל הקדמית (כריות כף הרגל-אצבעות), ראה לינק: http://www.uni-essen.de/~qpd800/animall.html תחילת הלחץ הגבוה ביותר נמדד על העקב בזמן הנחיתה לזמן קצר (אינטגרל של עומס/ זמן נמוך יחסית לכף הרגל הקדמית). מהר מאוד הלחץ מתפזר לכל כף הרגל. בערך לאחר שליש מזמן הדריכה, נשיאת המשקל עוברת בעיקר לכף הרגל הקדמית. כך שאינטגרל של עומס/זמן גבוה נמדד מתחת לכף הרגל הקדמית (לעומת האחורית). העומס תלוי במהירות, פיזור העומס לפי גודל שטח מגע, מנח המפרקים בנחיתה, סוג המשטח ותנועת המפרקים. ריצה נעימה, סאם