שברי מאמץ לא נגמרים

שלום שמי מתן בן 15 שחקן כדורסל ומתאמן באתלטיקה, ב8.8.2012 ניגשתי פעם ראשונה לאורטופד להבחנה של שברי מאמץ בשוקיים בשתי הרגליים ,כמובן שכמו כל אורטופד הוא אמר לי לנוח (מנוחה מוחלטת כמובן ) שלושה שבועות וכו' , חזרתי לשחק והכאבים חזרו ושוב פעם חזרתי לנוח(מנוחה מוחלטת ) והפעם לחצי שנה ,לאחר מכן עשיתי פיזיוטרפיה חודש וחצי וחזרתי לשחק עוד 4 חודשיים . אני נח מתחילת יולי מכוון ששוב פעם הרגשתי כאבים קלים באזור השוקיים ולכן עשיתי שלשום מיפוי עצמות , עוד לא הלכתי לאורטופד אבל נתנו לי הבחנה ראשונית ורואים שם עדיין שבר מאמץ !! מה לעשות ? איך זה הגיוני אחרי כל כך הרבה זמן מנוחה ? תודה רבה .

הסיפור שלך אכן נשמע ככזה אשר היה מתסכל כל אחד ובמיוחד ספורטאי. הפרט המעודד הוא שאכן אחרי מנוחה ארוכה היה שיפור ויכולת לחזור לפעילות. אני ממליץ לך שלאחר המנוחה הפעם תחזור לפעילות באופן הדרגתי, עם "היד על הדופק" ובצמוד למאמן כושר שידריך אותך באופן אישי ע"מ שהעומס שייווצר לא יהיה גדול מדי ובקצב הנכון. בהצלחה ד"ר גיל אייל

תודה רבה על התשובה , כמובן ששכחתי שהייתי בשיקום פיזיוטרפי והכל ! בנוסף רציתי לשמוע את החוות דעת שלך לגבי התגובה הבאה של אחד האורטופדים : לצערי, אינני יכול לספק בשורות מעודדות. מהידוע לנו היום על שברי מאמץ, אנחנו יודעים שהחולים המפתחים אותם מצויידים אם להתבטא כך, במבנה תאי גנטי החושף אותם לסיכון לפיתוח שברי מאמץ. נער ללא מבנה גנטי שכזה שיחשף לאותו עומס פיזי, סיכוייו לפתח שברי מאמץ קטנים בהרבה. בנוסף, אנחנו יודעים כי מי שפיצח שבר מאמץ פעם אחת, סיכוייו לפתח אותם שוב גדולים משמעותית. הדרך היחידה להתמודד עם שה\ברי מאמץ היא כמובן מנוחה בשלב החריף, שינה בכמות ואיכות מספקת (לפחות 6 שעות שינה בלילה), יש שיטענו גם ליתרונות תזונה שונים אם כי אין לכך הוכחות וכמובן - התאמת פעילות. הייתי ממליץ על הפניית המרץ לענפי ספורט הכרוכים בפחות עומס על הגפיים התחתונות כגון שחיה או אופניים. מה דעתך והאם זה צודק ?