רשלנות בלידה

בשנת 1993 נכנסה אישתי ז"ל לביה"ח (אני מנוע מלנקוב בשמו) בחיפה כשהיא בסוף חודש 9 להריונה, חשוב לציין שבמשך כל ההריון היינו במעקב רצוף בטיפת חלב ומצבה הבריאותי של אשתי ז"ל ושל העובר תקין ונורמלי לחלוטין. אשתי ז"ל הגיעה לבית החולים עצמאית באמצעות אוטבוס ולאחר בדיקות ראשוניות במיון הוחלט לאשפזה עקב סיום חודש ה9 כולל 14 יום חריגה, (תאריך הקבלה 28.09.93) . מספר פרטים חשובים על אשתי ז"ל גיל: 41 מספר לידות קודמות : 4 הפסקת הריון :1 בשל הריון עודף ועליה קלה בלחץ דם הוחלט על השריית לידה בעזרת פרוסטגלנדין (לפי דו"ח האישפוז 3 מ"ג בטבליות לנרתיק) טיפול זה חזר על עצמו עוד 2 לילות הופסק לילה וחזר שוב בלילה לפני הלידה. במשך כל האישפוז ביקשנו אני ואישתי ז"ל להפסיק את הטיפול בנרות ולבצע ניתוח קיסרי וכל פעם הובטח שעם עד הבוקר לא יתפתחו הצירים הם יבצעו לידה בניתוח קיסרי אבל כל פעם בבוקר לא הגיעו הרופאים שיכלו לתת מענה לדרישתינו עד לערב בו חזר הטיפול המוזכר (אישתי ז"ל אושפזה במחלקת נשים ולא יולדות והתקופה היתה תקופת חגים והתחלופה היתה רבה ולכן גם לא יכלנו לדבר עם רופא מטפל שידענו או הכרנו שהוא מטפל באשתי ז"ל. ביום חמישי 2.10.93 בשעות הערב התלוננה אשתי ז"ל על ירידת דם במהלך ריקון השתן ועל חולשה, לאחר זמן רב נמצא רופא והוא טען שאין מה לדאוג שזו תופעה נורמלית ושתלך לישון, אשתי ז"ל שהרגישה וידעה שמשהו לא בסדר התעקשה שיבצעו בדיקת אולטרסאונד (בדיקה שנערכה לה רק ביום הראשון לאישפוזה) ולאחר ויכוחים רבים הסכימו לבצע בדיקה שבמהלכה נתגלה דופק נמוך והרופא טען שהדופק הוא של הילוד והכל שפיר. ביום שישי ה 3.10.93 בשעה 11,15 בלילה הרגישה אישתי ז"ל בכאבים הדומים לצירים והוכנסה לחדר לידה שם הושארה לבדה כשהיא מחוברת לאינפוזיה ביד שמאל ללא מכשור נוסף עד הגעתי בשעה 11,45 היינו לבדנו בחדר הלידה כ5 דקות ושוחחנו עד שאישתי ז"ל הרגישה כאבים עזים והחלה לצעוק שהיא רוצה אפטיגורל יצאתי לחפש אחות או רופא ומצאתי מילדת שהגיעה לחדר הלידה והחליטה שהלידה החלה בדרכי החוצה לבקשת אישתי ז"ל ראיתי שהמילדת כבר החלה בתהליך הלידה הסתובבתי במחלקה במשך כ10 דקות ובמשך הזמן הזה צילצל הטלפון שהיה בחדר קבלה הפתוח מספר רב ללא מענה החלטתי לענות ובדיוק הגיעה רופאה (שלאחר מכן התברר לי שהיא הרופא האחראית צעקה עלי שאין זה מתפקידי לענות ויצאה מהמחלקה , עברו עוד מספר דקות והתחלתי לחשוש שמשהוא לא בסדר היות וחדר הלידה לא היה סגור אלא רק עם וילון ועבר זמן רב ולא קראו לי ניגשתי לחדר וניכנסתי, מיד עם היכנסי החלה האחות לצעוק בוא תעזור לי היא לא עוזרת לי התינוק ימות, באותו רגע הייתי המום אבל אישתי ז"ל התרוממה קמעה והסבירה לאחות שלא תצעק זו לא לידה ראשונה שלי אני לוחצת אבל לא מרגישה שזה עוזר ושאם היא לא רגועה שתקרא לרופא, בשלב זה צעקתי על האחות לקרוא מיד לרופא כי היה ברור לכל שהיא איבדה את העשתונות, יצאתי בריצה מהחדר וצעקתי לרופא לאחר מספר דקות שלגבי היה כנצח הגיעה הרופאה מהמסדרון לא מהמחלקה וזיהיתי שזו הרופאה שיצאה קודם מהמחלקה, היא נכנסה לחדר ומיד הורתה לי לצאת מהחדר וצעקה לאחות תביאי את הואקום, יצאתי מהמחלקה וחיכיתי בעצבנות, לאחר כ5 דקות שמעתי את האחות או הרופאה צועקת משהוא לקרוא לרופא או רופאים לא הבנתי מהפחד והבלבול מה בדיוק קרה וניכנסתי שוב מה שראיתי לא אוכל אפילו לתאר אבל אישתי ז"ל התרוממה וכולה לבנה חיפשה משהוא בעיניה מבטה חלף עלי אבל היא לא זיהתה דבר ואז היא נפלה על המיטה. הרופא הראשון שהגיע היה מחדר ילודים שלאחר שנכנס לחדר יצא מיד למסדרון עם ילדתי ז"ל וניסה להנשימה אינני זוכר בוודאות עם השתמש במכות חשמל כי איבדתי באותו רגע את צלילות דעתי ואחות הכניסה אותי לחדר אחיות והכינה לי כוס תה לאחר זמן מה נכנס אלי הרופא שטיפל בילדה ואמר לי לא לציטוט אני במקומך הייתי מבקש לבצע ניתוח לאחר המוות לעובר (מבחינה מובנת אני מנוע לציין את שם הרופא) אני מציין את כל זה גם כדי להמחיש כמה זמן עבר מרגע איבחון הבעיה ועד הגעת צוות רופאים שיטפלו ביולדת שאיבדה דם רב(כל החדר היה מלא בדם כולל הבגדים של הרופאה) במשך הזמן הכינו לי תה שלא שתיתי דיברתי עם הרופא הילודים וזאת לאחר שניסה להחיות את הילדה ואז בשעה 12,38 הגיעו גדודי רופאים ומטפלים (אני זוכר בוודאות את השעה גם בגלל שהרופא המילד ציין את שעת פטירתה וגם כי אז גם התחלתי להסתכל בשעון בעצבנות למה הם לא מגיעים. לאחר 10 דקות מרגע הגעת הצוות הורדה אישתי ז"ל לחדר ניתוחים שם חיכיתי עד שעה 6,25 ואז יצא הרופא מחדר הניתוח קרא לי והסביר שהצוות בחדר הניותוח עשה הכל להצילה ולפנות בוקר הוזעק הפרופסור (לא אנקוב בשמו) שהוא אחראי חדרי הניתוח והוא הצליח לחסום את איבוד הדם ולהשאירה בחיים, לאחר יומיים מורטים בו שכבה אישתי ז"ל בחדר טיפול נמרץ ללא הכרה יצא רופא (תאריך 4,10,93 ) בערב ואמר שהמצב השתפר אבל כנראה נאלץ לבצע טיפולי דיאליזה למשך כל חייה, שמחתי לשמוע שהיא יצאה מסכנה וביקשתי לראותה הובטח לי שלמחרת בבוקר אוכל לראותה. ואכן בבוקר נתנו לי להכנס וכשניגשתי אליה היא היתה עדין ללא הכרה מחוברת למכשירים רבים הרגשתי שחום גופה נמוך מאוד ושאלתי את האחות האחראית למה היא עדין לא בהכרה תשובתה היתה כי מצבה רע והיא מוחזקת בחיים רק בעזרת המכשור שמחובר אליה ואם ינתקו אותה היא לא תחייה, כששאלתי אותה מדוע הרופא הודיע כי היא יצאה מסכנה ורק כליותיה לא יתפקדו אמרה לי תשאל את הרופא ולא רצתה יותר לענות לי. בשעת הצהריים הוצאה איתי מהחדר ללא המיכשור ולשאלתי נעניתי שהיא מורדת לחדר ניתוחים (היא לא היתה מחוברת למכשור כלשהוא מלבד חמצן) לאחר זמן שעקב הבהלה כבר לא בדקתי יצא רופא מחדר ניתוחים קרא לי ולאחיה והודיע לי שאישתי ז"ל ניפטרה במהלך הניתוח. לאחר השבעה ולאחר שיכולתי לחשוב בהגיון וללא הסקת מסקנות נחפזות הבנתי שבוצעו באישתי ובילדתי ניסווים ולא מדובר רק ברשלנות רפואית שבמקרה זה היא כלשעצמה רשלנות רפואית מתמשכת ומתחלקת בין כל המחלקות אם בתחילה במחלקת נשים שם טיפלו בה בנרות זירוז והתעקשו לא לבצע ניתוח קיסרי, אם בהתעלמות מירידת הדם ותוצאות בדיקת האולטרסאונד, להמשיך במחלקת לידה שם לא נמצאו מילדות או רופאה מנוסה (במקרה או לא ) שם לא טרחו לחברה למכשור הדרוש במקרה של לידה בסיכון) נמשך בהתנהגות המילדת ונמשך בזמן רב עד שהגיע רופא מומחה לאחר ההסתבכות. נמשך בחדר טיפול נמרץ כפי שתיארתי , וכלה בדוח לא מדויק (שקרי) בשעת תחילת הלידה כדי להתאים לשעת התפנות הרופא שהגיע שלטענתו בשעה שהם דיווחו מתועד טיפול שלו בחדר ניתוח. נמשך בעדויות שקריות לגבי אופן הטיפול בחדר לידה ואני הייתי נוכח שם. לאור כל זאת פניתי לעורך דין ופתחתי בתביעה על רשלנות רפואית ובמקביל ניגשתי למשטרה והתלוננתי על רשלנות פושעת . כמו כן יצרתי קשר עם נציב קבילות הציבור ודרשתי הקמת ועדת חקירה שאכן הוקמה מאז ועד היום הועדה לא סיימה את בדיקתה וכעת היא טוענת כי הרופאים מסרבים להעיד ואין הם יכולים לאלצם לכך. עלי לציין שהילדים הגישו תביעה בנפרד והגיעו להסכם פשרה כספי עם בית החולים אני סרבתי לפשרה היות ולדעתי הרופאים בפרט ובית החולים ככלל צריכים לתת את הדין ובמיוחד עליהם להפסיק לבצע ניסווים בבני אדם (לדעתי). כמו כן יש בידי מסמכים המעידים שבית החולים הנ"ל החליט לשנות נוהלי כוננות הרופאים במחלקה, שינוי נוהל הטיפול הנרות המצוינים ועוד. שאלותי הם: 1. אם יש איזה גוף חוקתי שיוכל לכפות על הרופאים לתת עדות? 2. האם הטיפול הנדון כפי שציינתי וכפי שרשום בדו"ח הרפואי הוא תקין ולהדגיש שגיל היולדת 41 לידה רביעית? 3. היכן אפשר אם בכלל למצוא רופא שיהיה מוכן לתת חוות דעת מקצועית בבית המשפט ? (אני אזדקק לרופא במקרה והוועדה תמשיך לטעון לאי יכולת לאלץ את הרופאים להעיד). 4. אם תוכל לסייע לי בכל דרך אפשרית על הארת דרכי על מנת להגיע לסיום הפרק האומלל הזה בחיי? בתודה ובכבוד רב אלכס

אלכס שלום, קראתי בעיון את המקרה המצער והשתתפותי בצערכם. נק. המוצא היא שאסור שאישה בגיל 41 תסיים את חייה בלידה, ואם ארעה תקלה זכותכם המלאה לדעת מהי ולקבל את כל ההסברים מהצוות הרפואי. אם הרופאים הוזמנו להעיד בפני כל טריבונל שיפוטי ומעין שיפוטי הרי שעליהם למלא חובה זו ואסור להם להתחמק ממסירת עדות. מטבע הדברים לא כל הפרטים מצויים בידך, ואין זה המקום לחקור ולדרוש ממך פרטים על מנת שתוכל לקבל תשובות, אך זכותך לקבל את התיק הרפואי המלא ואני מניח שעוה"ד מטעמך כבר עשה זאת כך גם לעניין קבלת חוות דעת רפואית שאיני רואה כל קושי לקבלה. כאמור חסרים פרטים רבים על מנת להשיב לך, ואני מציע לתברר עם עוה"ד שלך שיודע מן הסתם את הפרטים את התשובות לשאלותיך.