תזונה לילד שמן

מהי כמות הקלוריות שילד צריך לאכול כדי לרדת בהדרגתיות במשקל? הכוונה לילד בן 11, שוקל 50 ק"ג וגובהו 135. הוא עושה פעילות גופנית רבה (6 שעות שבועיות) ובחצי שנה האחרונה עלה 5 ק"ג. שני הוריו שמנים, וכנראה קבל את הנטיה מהם.

לזיווה שלום, אני לא אשת מקצוע, אלא בחורה עם ניסיון בחיים. ראשית, הייתי ממליצה לך ללכת איתו לרופא הילדים שלו, כדי לוודא שאין בעייה רפואית כלשהי. בנוסף, הייתי רוצה להעיר כמה נקודות: 1. האם זה מפריע רק לך, או שגם לו? אם זה לא מפריע לו, הוא לא ישתף פעולה. מה עוד, שהוא ילד בן 11, כלומר תחילת גיל ההתבגרות. זהו גיל המרד!!! 2. כאשר שני ההורים שמנים, הסיכוי שהילד יהיה שמן הוא בערך 80%!!! וזה נובע משתי סיבות: א. גנטיקה. ב. הרגלים מהבית. מה לעשות, אתם לא יכולים להגיד לו "אוכלים רק במטבח" בעוד שאתם אוכלים בסלון. 3. לילדים הרבה יותר קשה לעשות דיאטה!!! נכון, חילוף החומרים שלהם מהיר יותר, אבל יש מסיבות ביום שישי (או במוצאי שבת) ושם יש פיתויים שלילד אין מספיק כלים לעמוד בהם!!! (אני מתמודדת עם בעיות משקל כבר מהגיל הזה בערך( 4. למה לא להפוך את פרוייקט ההרזייה לפרוייקט משפחתי? הרי ילדים לומדים מחיקוי, ואם הוא יראה שזה מצליח לכם, אז גם הוא ירצה!!! 5. יש דיאטניות מומחיות לילדים ו/או קבוצות תמיכה לילדים ולנוער. שווה לנסות את זה!!! אם תרצו טיפים יותר ספציפיים, כתבו לכאן. עדי

שלום זיוה, מדובר כאן בעודף משקל גדול מאד, שמחייב את המשפחה (ולא רק את הילד) להימצא בטיפול תזונתי ארוך טווח. עודף משקל כזה, למרות הפעילות הגופנית, מצביע על הרגלי אכילה לקויים מאד, ולכן יש צורך בטיפול משפחתי, כדי שכולם בבית יעברו שינוי תזונתי - מעין "חינוך מחדש" - כדי לבדוק בדיוק מה צריך לשנות בצורת האכילה. צריך לבנות לילד סדר יום תזונתי, עם ארוחות מסודרות ללא אכילה ביניהן, להקפיד על הימצאות (למעשה, אי- הימצאות) ממתקים וחטיפים בבית, לאכול כמה שפחות מחוץ לבית, לבדוק את אופן הכנת המזון בבית, הבישולים, צורת האכילה ועוד, ולוודא שגם ההורים מתחילים לשנות את הרגלי התזונה כדי שהילד יפנים יותר טוב את השינוי. מומלץ להתחיל בטיפול תזונתי אצל דיאטנית קלינית העוסקת בתזונת ילדים. אפשר דרכי, באופן פרטי, או דרך קופ"ח במרכזי בריאות הילד. בהצלחה !

יש לי שאלה אולי קצת חורגת מהתחום אחותי בת 9 והחלה להשמין בשנה האחרונה ניסינו להעיר לה בעדינות כשראינו שהיא מגזימה עם כמות האוכל שהיא אוכלת בארוחה או עם כמות הממתקים . אולם זה לא ממש הועיל. אני מודעת לעובדה שהיא ילדה ושזה מאוד קשה לשנות הרגלי אכילה (מניסיון) שאלתי היא האם לדבר איתה,להעיר לה או שמא להניח לה עד שהיא עצמה תרגיש לא בסדר עם עצמה? הפחד הוא שאם נעיר לה היא תפגע או גרוע מזה תפתח הפרעות אכילה בעתיד (בולימיה וכו') האם יש מחקרים בנושא? לקחנו אותה לרופא משפחה ובעזרתנו תקופה מסויימת היא נכנסה לתקופה דיאטתית אולם זה היה בלתי אפשרי לשמור עליה כל הזמן, זה לא ממש בא ממנה. מה ניתן לעשות? אם זה תלוי בדעתי הייתי מניחה לה בתקווה שהיא תחל בדיאטה כשתרגיש שזה מה שהיא רוצה.

רציתי לשאול: ילד בן 7,7 שגובהו 138 ס"מ ומשקלו 45 ק"ג - מה היית ממליצה לו ולמשפחתו?

הייתי ממליץ על: א. להרגיל אותו לשתות מים ולא משקאות ממותקים, קולה או שוקו. ב. להפחית צריכת ג'נק פוד (צ'יפס, סופגניות, עוגות, ממתקים וכדומה)- מאכלים עתירי שומן ובעלי מעט ויטמינים וחלבונים. גם לצרוך פירות, לחם ודגני בוקר (פחמימות) במידה. ג. חשוב לספק לו חלבונים, כדי לא לפגוע בצמיחה (לא לתת דיאטת כסח לילד בן 11). ד. להעדיף מזון מבושל או אפוי על מטוגן בשמן.

לדוור שלום, את סעיפים א, ב, ו-ד הייתי כותבת כך: א. להתרגל לשתיית מים. ב. להעדיף להשתמש במוצרים דלים בשומן וסוכר, על פני אלו העשירים בהם. ד.להעדיף לאכול מזון שבושל במקרוגל, נאפה בתנור, בושל ואודה בטפלון מאשר מזון מטוגן. כלומר, להפוך את כל המשפחה לעניין. מה דעתכם? עדי