מתוק מול מלוח

שלום לכולם, אני בטבעי מעדיף מאכלים מלוחים על פני מתוקים. לא שאני ממש סובל אם מגישים לי גלידה או עוגה טעימה. אני מסוגל להתמודד עם זה אלא שזה לא ממש מושך אותי כמו דברים מלוחים. בשרים צלויים וכדומה. מה גורם לבנאדם שתהיה לו משיכה למלוח או מתוק ? האם תכונה זו יכולה לעזור לי איכשהוא בדיאטה ? (שאיני מצליח בה כל כך). בתודה מראש לכל המשיבים הידענים שבפורום: עדי, לזר, אביטל יעל וניקולט. וכל השאר. (סליחה אם פסחתי על מישהו).

אפשר בקלות להשמין מביסלי כמו מגלידה, מלח או סוכר כידוע הם לא דברים יחידים, \ כמובן שסוכר הוא עתיר קלוריות ומלח לעומתו חסר קלוריות, אבל אם משהו טעים והוא דוקא לא שיך למתוקי אלא לפיקאנטים, אז אפשר לאכול עוד ועוד. אז אחד יש לו בעיה של עוגות שהוא לא יכול לעמוד בפניהם, והשני למשל (כמוני) נופל בצ'יפסים וחטיפים מלוחים למיניהם, בשר וכו' יכול להכי המון קלוריות כי יש בו שומן, הדבר היחידי שעשוי להיות דל קלוריות הם דגים, אבל מי אוכל דגים כל הזמן? אז החוכמה כמובן, זה לדעת לשלב, לאכול את הטעים, עם הפחות משמין, ואם תשאל אותי, הכל ענין של כמויות. אם אתה לא יכול להקטין את הכמויות יש שיטה מצוינת. פשטו לספור לעיסות, אתה לוקח ביס, ומתחיל לספור , אתה צריך 30 לעיסות לביס, בדרך כלל אצל אנשים רגילים אחרי עשר לעיסות האוכל כבר בדרך לבטן, אצל שמנים אחרי ארבע חמש במקרה הטוב, לפעמים הם רק בולעים אחרי לעיסה או שניים, המוח שלנו נותן הוראה להרגשת שובע רק אחרי עשרים דקות מתחילת האכילה, אז אם אוכלים במהירות ובולעים, מספיקים להכניס הרבה מאוד אוכל מיותר עד שיעברו עשרים הדקות הגורליות, ואם לועסים במתינות אוכלים די מעט, ושבעים אחרי עשרים דקות עם כמות מופחתת. בתהליך הירידה שלי במשקל התבוננתי המון באנשים, ובצורת האכילה., היתה לי שכנה מאוד שמנה שאמרה שהיא בקושי אוכלת, ובכן, באחד האירוחים העפתי בה מבט, עוד לא הספקתי לומר משפט שלם וכבר שתי חתיכות עוגה עם קרם וכו', נראות מאוד טעימות, גלשו בגרון שלה, והיא לדעתי , לא הרגישה, הפסידה את כל הטעם, כל חתיכה בלעה בביס אחד, זה הדהים אותי, ואז הבנתי שהיא לא משקרת, היא בקושי אוכלת, היא בולעת.. ואחרים רזים, שהסתכלתי עליהם, נכון טועמים מהכיבוד, אבל לוקחים חתיכת עוגה לוקחים ביס קטן, לועסים לאט, בינתיים מדברים עם זה ועם זו, ולפעמים שוכחים לגמור את העוגה הזו, לפעמים מניחים אותה חזרה לשולחן, כי היא לא היתה משהו. הם אוכלים לאט הרזים בזה אין ספק. בחתונות, הם ממש לא גומרים את כל הצלחת, ולא אוכלים מכל הסלטים, זהו, יש מה ללמוד. אז אני את החלק הזה מנסה ללמוד, וללעוס 30 לעיסות לכל ביס, נכון שלפעמים הפה כבר ריק כמעט, אבל אני עוד כאילו לועסת להשלים ל-30. עוד דבר מאוד חשוב, אף פעם לא להעמיס על המזלג לפני שמה שבפה עבר את הפה, בדרך כלל אנשים מעמיסים על המזלג כשהם עדין לועסים, זו דרך לאכול מהר, למה? מי רודף אחרינו. גם לא נהנים מהטעם, זה עושה גאזים, זה משמין, ואחר כך אם נשאר עוד זמן ליד השלחן ואין לנו במצלחת אנחנו לוקחים עוד. .ראית איך אנחנו נראים לי בופה באירועים? מעמיסים על הצלחת כאילו העולם הולך להיגמר, למה? מה קרה? אז מה אם הכל נראה טעים ? זהו ,כמו שאנחנו מתנהגים ליד האוכל, ככה אנחנו נראים בסוף, והכי גרוע, שאנחנו אוכלים ובוכים, מתלבשים ובוכים, מסתכלים במראה ובוכים, עושים דיאטה ובוכים, ומפרנסים כל מיני עלוקות שמתישבות על המצפון הלא רזה שלנו. :)

וואו , יעל !! זה ממש מאמר שלם. והוא גם יותר טוב מהמאמרים המקצועיים שבמגזיני הבריאות. אני הולך לנסות את זה. 30 לעיסות לביס !!! נשמע לי מזה מוגזם. אבל אני הולך על זה. להתראות ותודה רבה !!!!!!!!!!

יעל את כל כך צודקת, כל הכבוד, המשיכי כך

שלומי, בנוסף לדברים שאמרה יעל בנוגע לאיך אוכלים ולועסים, אני בדיעה שאדם צריך לאכול דברים שטעימים לו, ובטח לא דברים שהוא לא אוהב. וזה בלי קשר לדיאטה. אני למשל אף פעם לא אוכל אפונה (הריח עושה לי בחילה וזה פשוט מגעיל לי בפה) ולא איכפת לי כמה מעט קלוריות יש בה (סתם אני אומרת כי אין לי מושג מה כמות הקלוריות באפונה). אם אתה אוהב מלוח אז תאכל מלוח. נסה למצוא מאכלים דלי קלוריות מלוחים (קרקים למיניהם, פריכיות וכו') כדי שתהיה לך אפשרות נשנוש במקרה הצורך. או להוסיף תוספות מלוחות למאכלים דלי קלוריות. לדוגמא - אני אוכלת כל יום סלט בצהריים ולפעמים עם גבינה מלוחה. מספיק קצת גבינה מלוחה כדי לתת טעם לכמות גדולה של סלט. האם זה רק עניין של טעם אצלך או שבאופן כללי אוכל מלוח גורם לך לשובע יותר מאשר אוכל אחר ?

לאביטל, קודם כל, תודה על ההתייחסות. לגבי המלוח, אינני יכול לומר שזה משביע יותר מהמתוק. אין לי מושג אבל זה יותר מושך ומגרה אותי מהמתוק. בא נגיד בבופה באיזה חתונה . אני לא אגע בלפתנים מתוקים או סוגי עוגות עם קצפות וכאלו. ימשוך אותי הנקניקים, הדג מלוח והסיגרים וכאלו. הבעיה הספציפית שלי עכשיו שאני נמצא בשבוע התשיעי להפסקת עישון (של קופסא ליום במשך 20 שנה און ואוף) ואני מחפש כל הזמן תחליף לסיגריה. כל בוקר אני קונה ירקות ומנשנש ליד הדסק בין כוסות קפה נטול עם סכרין. בקיצור: החיים מזה קשים !!!! לא לעשן, לא לאכול, לא לאלכוהול (אף פעם לא משך אותי), לא ולא ולא ולא . רבק!!!!! מה כן ??????????????

אפונה דוקא די עשירה בקלוריות. והיא גם אלרגנית, לי למשל היא עושה כאב ראש. ולאחרים בחילה, טישטוש, זה בגלל איזה חומר שמצוי בה, אבל יש כאלה שזה לא מפריע להם.

תודה לך על המונח "ידענים". לגבי המלח - יש רק בעיה של לחץ הדם. קראתי את דברי יעל. רק רציתי לומר שהטענה שלה: "סוכר הוא עתיר קלוריות" קצת שגוי, 1 גרם סוכר = 4 קלוריות (פחמימות כמובן) 1 גרם שומן = 9 קלוריות (זה נורא רק עבור שומן רווי) כאשר אוכלים מתוקים, לרוב מצורף גם שומן (לדוגמה, השוקולד). אבל הסוכר עצמו הוא "קלוריה ריקה" - זו טענה מספיק טובה להתרחק ממנו - זה הכל. אני לא פוחד מסוכר ואני סכרתי. כאשר בוחרים את המזון בקפידה ובתאום עם רצונותיך - אין מה לדאוג.

תודה לך לזר. אבל אף אחד לא ענה לי על השאלה : מה גורם לזה ? האם נולדים עם העדיפות לטעם מסוים ? האם זה ענין של איזה שהוא חומר מסוים בגוף שיש לי יותר מלאדם אחר ? (או חוסר בחומר מסוים).

הכל יחסי, סוכר מול מלח

שלום שלומי ע"פ הנטורופטיה האדם אוכל בהגזמה דווקא את המזונות שהוא רגיש אליהם והם לא טובים עבורו. וגם להיפך, כאשר אוכלים בתכיפות רבה מזון כלשהו יכולים לפתח כלפיו אי- סבילות.