כלום לא יעזור.

החלטתי...לאכול, בוקר , צהריים, וערב, אז אני כן אוכלת, אבל מקיאה בכל זאת, לפחות את זה... זה מעגל כזה, וככל שאני שונאת יותר את עצמי וככל שהכאב גדול - ככה אי אפשר בכלל לחשוב על דיאטה נורמלית. בקשר לנזק של ההקאות - לא ממש אכפת לי, אני רוצה להזיק לעצמי, ולהכאיב, אני עושה לעצמי דברים הרבה יותר גרועים. כבר כתבתי בפורום הפסיכולוגיה, נורא טובים אלי שם, אבל עכשיו - רע לי יותר מתמיד ו....עד שלא ארזה, לא אהיה שמחה , ועד שלא אהיה שמחה - לא ארזה...כך ש...אין דרך יציאה. כל אחד יכול לראות את זה.. יש לי רגשות אשמה כל כך נוראיים על האכילה, כאלה נוראיים... זה הכי נוראי בעולם, להיות כל כך ענקיים! הכי נוראי בעולם!! אני מחכה כבר לחטוף התקף לב בגלל זה ולהעלם מפה, בחיי....

סיגל היקרה, אני, לצערי, לא יכולה לעזור לך. את חיבת לפנות לפסיכולוג או לפסיכיאטר האישי שלך במהירות הגדולה ביותר. מה עם משפחה , הורים ? שתפי מישהו מהם במחשבות שלך כדי שתוכלי להתגבר עליהן - את חייבת ! בינתיים תהיי חזקה, תחשבי על דברים שעושים אותך מאושרת ותתרכזי רק בהם. אף אחד לא אמר שכל האנשים הרזים הם מאושרים. אושר הוא עניין מאד פרטי ומורכב מהמון דברים והרזייה לא חייבת להיות אחד מהם. יש המון אנשים שמנים ושמנמנים שלאף אחד לא מפריע מבנה הגוף שלהם, כולל להם עצמם המון אושר ואהבה.