בולמיה

הי, אני בחורה בת 22, משקל 50, אני רואה את עצמי שמנה , וכבר ארבע שנים בולמית, אוכלת באופן מופרז ומקיאה לאחר מכן.. אני בטח צריכה לפנות לפורום הפסיכיאטרי, אבל הייתי רוצה לדעת אולי יש לך עצה בשבילי להפסיק את זה. כי אני לא חושבת שלפנות לפסיכולוג שידבר איתי על זה ,זה מה שיעזור לי. תודה

סימונה, הבעייה שלך קודם כל היא, נפשית!!!!!! אולי קבוצת תמיכה לנערות בולימיות יכולה לעזור. עדי

תודה אבל הבעיה היא שאני לא מאמינה שפסיכולוג או פסיכיאטר יעזור, שאני מקיאה אף אחד לא נימצא איתי, וחבל לי על הזמן עם טיפול פסיכולוגי תודה בכ"ז

קודם כל שתאלי את עצמך מה המשקל שאת שואפת להגיע אליו ( למרות שזה לא מציאותי לעתים קרובות).. ואם את שמנה מדוע לא לעשות דיאטה מאוזנת? מתוך ניסיון, גם לי היו תקופות שהייתי אוכלת המון ומקיאה וזה גלגל שקשה לצאת ממנו אצלי הבנתי שזה עניין רגשי- משבר כל שהו שהאוכל גרם לי לצאת ממנו באופן רגעי. החלטתי לצאת מזה לבד ולא בפורום פסיכיאטרי, ע"י זה שאמרתי לעצמי: היום אני אעשה ניסיון ראשון: אוכל רגיל אפילו אם הרבה...ואנסה לא להקיא פשוט אתעסק במשהו אחר....כך עבר לו יום והרגשתי טוב, כך יום ועוד יום....ואז הקפדתי על תזונה מאוזנת על מנת לרדת במשקל. מה שקרה לי בבולימיה שאף עליתי במשקל ולא ירדתי מכיון שלא כל האוכל יוצא כאשר מקיאים...וזה גורם לחולשה ומצב רוח רע ורצון להסתגר... מציעה לך: תעשי לך יום אחד של ניסיון ותראי...תרצי להמשיך בזה... מקווה שתצליחי...

לא כל אחת מסוגלת לצאת ממצב של בולימיה ללא עזרה. אם לא תצליחי בכוחות עצמך- עליך לפנות לעזרה מקצועית. קראתי מאמר לפני מס' חודשים על רופאה חיפאית שמתמחה בתחום הזה. אולי כדאי להתעניין בקופ"ח.

נכון ,את צודקת, זאת הרגשה לא טובה אחרי שמקיאים, הרגשה של חולשה ורעידות אבל יש בי צד אחד ששמח.. שהצלחתי להיפטר מהאוכל. אני עושה את זה כבר 4 שנים ותאמיני לי שהיו לי הרבה נסיונות לעשות "יום אחד של אכילה מסודרת" .. הבעיה אצלי היא שכל יום מתחיל אצלי ככה... כל יום אני אומרת לעצמי שהיום אני אוכלת נורמאלי ואז... אם אכלתי קצת יותר.. זהו, אין דרך חזרה .אני מתחילה באכילה המופרזת ובטח שההקאה באה אח"כ ואין מצב שלא! תודה .....