בעיה מעצבנת...

לצערי אני באה ממשפחה שאוהבת לאכול (וכנראה גם סובלת מנטייה להשמנה). אני לא סובלת את התבוסתנות של חלק מהמשפחה לגבי זה (ובעיקר את זה שהם מכלילים אותי ב"בעיה" הזאת) מעולם לא יכולתי להגדיר את עצמי כ"שמנה" אבל גם לא כרזה. אני שומרת מאוד על עצמי ולמרות זאת אני חשה כאילו אני מדשדשת במקום (לא מרזה ולא משמינה). אני לא אוהבת לעלות על המשקל (זה מבאס), אני מסתמכת על מראה עיניים, מידת מכנסיים ודעתם הכנה של אנשים שאני סומכת עליהם. אני מקפידה גם על פעילות גופנית. חשוב לי שיהיה ברור, אני לא אובססיבית לגבי המשקל! פשוט זה בעוכרי בנוגע לשטחים אחרים בחיים שלי (מראיינים במקומות עבודה רואים את זה משפת הגוף שלי, גם אם אני מציגה את עצמי כמדהימה ביותר). איך אני יכולה לאמוד את מצבי היחסי מבלי לעלות על המשקל. גובהי מטר שישים מבנה גוף די קטן מידה ארבעים, ותמיד היו הערות על הישבן והירכיים שלי (אמנם בחיבה, אבל במשפחה כזאת זה לא נראה לי מחמאה) . אנא, אני מחשיבה את עצמי בחורה עם שכל! אל תזלזלו בשפת הגוף!

שלום רב לך. עושה רושם שיש לך קונפליקט בין שני חלקים. האחד ששלם עם עצמו מקבל את עצמו כמו שהוא שמח בחלקו מאוזן ובריא, האחר בכל זאת חושב שאת שמנה ושעליך לעשות דיאטה, להתבייש בגופך ולהשקל כל הזמן. המאבק בין שני החלקים הוא זה שלא נותן לך את השקט ומשתקף בעיני אחרים. עליך להביא שלום בין שני החלקים שבך כשיגיע השלום לא תצטרכי שום אומדן לגבי האם את בסדר או לא. אגב בגד מספר 40 מראה שאת במשקל נורמאלי לחלוטין.