סוכר ואובולוצייה

מעניין אותי למה כשיש לך עודף אנרגייה קלורית בדם ,כמו לאחר עלייה מהירה של גלוקוז בתום אכילת 100 גרם סוכר,יש דחך לבזבזב אותה .. לעלות מדרגות במקום מעלית ,לרוץ במקום ללכת גם כשהמטרה לא תלוייבה בזמן כמו הליכה עם הכלב . למה הגוף לא מנרמל את הרמות בדם ושומר את את האנרגייה הזמינה לזמנים שנזדדקק לה ,כשנרצה לרדוף אחרי הארייה ,למה לשרוף דלק בניוטראל ?

1 - מי אמר לך שזה כך? 2 אולי זה בכלל פסיכולוגי - אחרי אכילת מתוק יש רגשי אשם וניסיון לשרוף אנרגיה מיותרת על ידי פעלות גופנית. 3 - הדלק בשביל לברוח מאריה מופק כתוצאה ממנגון הקרוי - ברח והלחם ולא קשור במה שאכלת או לא.

אני מתאר תרחיש חוזר מחיי היוםיום ,ואין לי רגשי אשם פסיכולוגיים כיוון שאינני בדיאטה. כוונתי הייתה ,כשאני צורך סוכר טהור מיידת לפני השינה ,אני מקבל זריקת אנרגייה עצומה ,יוצא מהמיטה ,מתלבש ומוצא עצמי יוצא לריצות לילה במקום לישון. אם אין ארייה בסביבה ,למה הגוף מצריך אותי לבזבז את האנרגייה שהוספתי לו במקום להמשיך ברוגע הכללי שהיה עלי קודם וללכת לישון ? :)