הבעיה עם גמילה מאכילה מופרזת...

בניגוד לגמילה מעישון, סמים וכד', אוכל הוא מצרך קיומי. אפשר לחיות בלי סיגריות, בלי סמים, בלי הימורים, אך אי אפשר לחיות בלי אוכל. דיאטה היא סוג של חצי גמילה, כי אתה לא מפסיק לאכול חלוטין, אלא עדיין מכניס אוכל לגוף רק שבמינונים אחרים ובהרכבים שונים. אנו מנסים להיפטר ממתוקים, ממטוגנים ועוד מרעין בישין שכאלה, אך בלוטות הטעם ממשיכות לעבוד... ולכן דיאטה זה כמו מתאדון לנגמלים מסמים. זה אמור להשיג את אותה תוצאה, אך לעולם זה "לא זה".... תחליפי סויה וכל מיני דיאטטים למיניהם לעולם לא יוכלו להחליף באמת שוקולד משובח או גלידת שמנת מעולה. גם מי שמנסה לשכנע את עצמו, בסופו של דבר חוזר בסופו של דבר למקום האמיתי, כי מי שיודע באמת להעריך ולהנות מאוכל טוב לעולם לא יוכל להיות רזה... ואני מאלה שיודעים להעריך ולהנות מאוכל טוב! :)

מאיה, אפשר להנות מאוכל טוב, אבל במידה! עדי

שמן שמסוגל לעצור אחרי קוביה (או קיי, שורה) אחת של שוקולד? פרוסה אחת של עוגה? למשך תקופה מוגבלת, כן, אבל לא לאורך זמן. (וסליחה אם אתה זכר)

ואם היתה קיימת שיטה המאפשרת להנות מאוכל טוב כמעט ללא הגבלה, היית מוכנה להקדיש זמן לבדיקתה ?

כל אחד יכול להנות מאוכל טוב- אך צריך לדעת איך. מותר להנות משוקולד, פלאפל, פיצה , קוראסון וכו' אך לא לזלול ! מי שאוכל גם אוכל בריא וגם גאנק פוד - לא משמין. כמובן שעדיף לצרוך יותר אוכל בריא מאשר אוכל משמין. תלמדי לאכול גם אוכל בריא וגם קצת שטויות וכמובן חשובה- פעילות גופנית !

שלום רב, אכילה מופרזת יכולה להיות בעיה נפשית רגשית ויש להתיחס אליה בהתאם. ניתן לעשות תהליך גמילה אולם ללא לווי ותמיכה נפשית זה לא יחזיק מעמד.

שמן שרוצה להיות רזה צריך לעבוד מאוד קשה! זה שמנפנפים לנו שמותר "מידי פעם קצת" ג'אנק פוד, והעובדה שצריך לעשות פעילות גופנית.... (ואם יש משהו שאני אלרגית אליו במיוחד זו פעילות גופנית!), רק מעידים שצריך להשקיע מאמץ, צריך להזיע בשביל להיות רזים. מי שרזה באמת לא עושה ספורט, לא סופר קלוריות, וגם לא ממש אוכל "בריא". הוא רזה כי ככה הגנטיקה שלו. תשאלו שמנים בדיאטה כמה הם נהנים ממה שהם אוכלים ומהפעילות הגופנית שהם עושים.... אני רזיתי 20 קילו(!!!!) ללא ספורט ובמשך שנה וחצי, והרגשתי ממש לא טוב, מבחינה פיזית כמובן, כי הייתי צריכה להסתפק בכמות מזון שלא הייתה מספיקה לציפור... שלא לדבר על זה שבלוטות הטעם שלי הוזנחו לחלוטין! הייתי צריכה להיות במודעות עצמית לגבי כל מה שנכנס אלי לפה במשך 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע! יש לכם מושג כמה מתיש זה להיות מודע לעצמך כל כך הרבה זמן???? נסו יום אחד לחשוב כל הזמן אם השיער שלכם נראה טוב, או לא התפזר לארבעת כיווני הרוחות, בלי שתיהיה לידכם מראה. אפשר להשתגע מזה, לא? לא סתם אומרים שיש דבר כזה הנקרא "אופי שמן", וצודק/ת SR במה שכתב/ה. מי ששמן ישאר שמן ומי שרזה ישאר רזה. (למען הסר ספק מלבכם, העלתי את ה- 20 קילו פלוס ריבית). ולגבי כל אותם "מבטיחי הבטחות" למיניהם, אל תפגעו, אבל בלעדינו, השמנים, לא הייתה לכם פרנסה! אתם לא באמת רוצים שנרזה ולתמיד, כי ככה לא תהיה לכם עבודה! למי תמכרו אבקות וכדורים? לרזים? אל תבינו לא נכון, אני לא מטיפה לאכול מזון חסר ערכים תזונתיים! אני בעד לאכול בריא, אבל כמה שרוצים ממנו! חסה לא בריאה לי וגם נטולי שומן, סוכר וטעם עושים אותי חולה. מאז שהחלו להפתח כל מיני חנויות הלבשה לנשים גדולות, אני חוגגת! סופסוף אפשר להיות גדולה וגם להתלבש יפה! איך לא חשבו עלינו קודם????? אושר, מאיה :)

שלום לכולם, הויכוח או הדיון הזה באמת מחדד ומדגיש את הקושי של לרזות ולהישאר רזה. נכון, זה לא פשוט בעולם של שפע. מצד אחד לחץ חברתי אדיר של להיות רזים ומצד שני היצע מדהים של אוכל בכל הצורות והאופנים. נו, באמת, לך תהייה רזה בעולם כזה. אבל, זה בהחלט אפשרי.וכן, זה דורש השקעה וויתורים. הטיפול בבעיה לא יכול לבוא רק מכיוון אחד, אלא להיות משולב. ואגב, חברים, אני מאמינה שכל הדיאטות שמסתובבות בשוק רק תורמות להשמנה. ברובן, הן דיאטות שאי אפשר לעמוד בהן, יורדים במשקל, נשברים ומרוב אכזבה, כעס, תיסכול וייאוש מתחילים בזלילה הגדולה ואז הירידה נגמרת בעליה נוספת במשקל. כמה חבל וכמה מיותר. כל הניסיונות האלה גורמים לכך שנאמין שהדבר בלתי אפשרי ובלתי ניתן להשגה. תמיד טענתי שהייאוש מאד טעים... ומי אמר שצריך להיות רזה כדי להיות מאושר? ומי אמר שכולם צריכים להיות רזים? אבל שההחלטה תהיה באמת מבחירה ולא מיאוש והרמת ידים. רחל