אנורקסיה

אני לומדת בכיתה ח' אחת מחברותי לכיתה כמעט ולא אוכלת. היא הורידה שלוש קילו בשבועיים לפני ששמנו לב לכך בשבועיים האחרונים היא ירדה עוד שבע קילו. נהיו לה מצב רוח רעים, היא כל הזמן בדיכאון והיא נהיתה חמת מזג, האם אנו, חברותי, צריכות להגיד את זה למישהו, לטובתה. או שעדיף לנו לחכות ולרעות לאן זה מתפתח?

שלום גליה חן, לדעתי אתן צריכות לערב את אחות בית הספר ואת הפסיכולוגית או היועצת. כמה שתעשו זאת יותר מוקדם יותר טוב. עדי

שלום גליה, השאלה שלך מאד חשובה והנושא מאד עדין והרבה תלוי במערכת היחסים שלך עם החברה. את יכולה לקחת אותה לשיחה ולומר לה שאת דואגת לבריאותה ואת יכולה גם לנסות לומר לה שכדאי לה לפנות לדיאטנית קופ"ח שתכוון אותה איך לאכול בצורה נכונה ומאוזנת מבלי שתפגע בבריאותה. (אולי אפילו תלכי איתה יחד?). גם האפשרות שהציעה עדי היא נכונה ומומלצת אבל זכרי שלא תוכלי להכריח אותה לקבל טיפול. בהצלחה !

גליה שלום ערבו את המבוגרים (כפי שעדי הציעה) כמה שיותר מהר. אל תחששו שאתן "מלשינות" עליה, או מכניסות אותה לצרה. אתן יכולות פשוט להציל אותה ממחלה נוראה! וככל שתתחילו לפעול מוקדם יותר - הטיפול יהיה קל יותר. תוך כדי כך עליכן להמשיך להיות החברות שלה, ממש כרגיל. החברות שלכן ביומיום מאוד חשובה. בהצלחה!

גליה, שלום אני מסכימה עם כל מה שנאמר עד כה, רק רציתי להגיד לך: אל תתפלאי אם חברתך לסרב לשתף פעולה. כאן באה לעזרה החברות שלכם. אסור לך לוותר לה. תנסי את כל הדרכים: דברי איתה בעצמך, העירי להוריה לפני בתערבי את אחות ביה"ס, אולי כדאי להתיעץ עם המחמכת? נסו לשמור על הכל בסוד - לחברתך לא יהיה נעים אם ילדים אחרים יצחקו עליה בהפסקות - אם תאשים אותך בכל. עשי את הכל בזהירות, וכמובן - כמה שיותר מהר! בהצלחה!

היי גליה אני חיילת משוחררת ונתקלתי באותה בעיה. זה קרה בתיכון. יצאנו לחופשת פסח ארוכה וכשחזרנו ממנה חברה מאד מאד טובה שלי חזרה ממנה במראה ממש .. אין מילים. במהלך החופשה היא אכלה 3 תפוחים ביום כל יום.. ממש חולני. אומנם היא חזרה רזה וכולם החמיאו לה אבל אני ידעתי שמשהו אצלה לא בסדר. כשיצאנו לטיול כולם קנו דברים והיא אפילו ארטיק קרח שהיא אוהבת מאד לא רצתה לטעום (גם לא ביס). פה התחלתי לדבר איתה שהיא חייבת יעוץ וכמו כולם היא דחתה אותי. כולם בכיתה דאגו לה וזה הגיע ליועצת ולדרגים גבוהים אבל היא היתה בשלה. היא החלה להפסיד שיעורים ואני הייתי צריכה להביא לה. בזמנים טובים היא היתה באה ופשוט הולכת כמו עלה נידף ברוח כי לא היו לה כוחות וכל זה עוד לפני הטיפול. אני דברתי איתה ודברתי עד שיום שישי אחד היא פשוט התפתלה מכאביםואפילו ללכת לא יכלה. עד שנפל לה האסימון היא ירדה לפחות מ-65 ל- 50. נוצר לה חור בקיבה והיא הלכה למפגשים עד שהתייאשה. היום היא בסדר גמור - היא לא עלתה למשקל שלה והיא נראית פצצה. היא איבדה הרבה חברות, רק אני נשארתי לה מבין כולם. אפילו שהיו לה תקופות של התפרצויות וכעסים אני לא ויתרתי ולא הכרחתי אותה לטפל בעצמה. האסימון נפל לה כשנתתי לה שימלה למדוד והיא נחרדה מעצמה. עד אותה נק' היא לבשה רחב. אני ממליצה לך לא להתייאש תדברי איתה כמה שיותר ותנסי לבדוק תוך כדי דיבור אם היא חושבת שהיא שמנה. תנסי לתפוס מילים שיעידו על דיאטה רצחנית הנוטה לאנורקסיה. היתה לי עוד חברה בחטיבה שהיום אני לא בקשר איתה אבל גם הגיעה לאנורקסיה עד כדי כך שהמחזור הפסיק להופיע לה... אל יאוש - רק לפקוח עיניים ולהמשיך להיות איכפתיים, כל הכבוד!

אם יכולה הייתי לאכול כל דבר שאני רוצה ועדיין להישאר רזה להחריד, לא הייתי עושה זאת! סדרי העולם שלי התהפכו כל כך, כך שהאכילה בכלל נראית לי לא הגיונית. מצאתי אנרגיה אחרת, אני כמהה לה כל יום בדיוק כפי שנהגתי כלפי אוכל. מלקקת אותה בתאווה, לא יודעת שובע. היא נעלמת לפעמים, אני רודפת אחריה. יש לי שיטות איך למצוא אותה, טריקים שכאלו, רק אני מכירה! - שטויות, עשו זאת לפני, יעשו זאת המונים אחרי. האחרים לא יבינו לעולם. אמא שלי שואלת - ממה את חיה, לא אכלת כלום ? - רק לפני כמה רגעים אכלתי פרוסה עם גבינה - אני משקרת, וצוחקת לעצמי על האירוניה המקבטית שנוצרה לי בראש - הרגע בלעתי טונות של רעב! -רעב ? , רעב זה לא אנרגיה. - אני עונה -תופתעי לדעת עד כמה זה כן, את צריכה לנסות אותו מדי פעם - מציעה אני האחרת אני מנסה וכבר לא יכולה להפסיק !