ל"אמא" לבת האנורקטית

טוב שתהיה אוירה חיובית בבית. כמה שאפשר אוירה רגועה ולא היסטרית. כדאי לשמור על אנרגיות חיוביות בכלל. צריך גם לא להתמקד כל הזמן בבת "החולה". כלומר לא ליצור מצב שבו הבת מרכזת את כל תשומת הלב בבית. לא לשכוח שגם להורים ולאחים ולאחיות יש חיים. זאת מחלה שדורשת עדינות רבה מצד המשפחה והסביבה בטפול, כי כולנו בני אדם סך הכל ולא אנשי מקצוע . מה שכן יש לנו להציע זה חום ואהבה ואנושיות והבנה. כמובן שגם לרצון של הבת יש תפקיד חשוב בדרך להחלמה. לחצים ואיומים אינן הדרכים הנכונות . גם הפניה לשכל ולהגיון לא יועילו. פניה ללב ולרגש יעזרו. שיתוף פעולה של אנשי מקצוע, בני המשפחה התומכים, והסביבה יכולים יחד לתת צ'אנס לצאת מזה. זה תהליך ארוך שיכול לקחת זמן ומאמץ אבל הוא אפשרי בהחלט.

היינו היום במרפאה. אני מקווה שנתחיל טיפול שיהיו בו הישגים. לא יכולה לומר שזהו ועלינו על נתיב ההצלחה, אבל אולי זה צעד ראשון, גם אם קטן. אני חושבת שמראה הבנות האנורקטיות שהיו שם, ישפיע יותר ממלים, כי היא את עצמה מתקשה לראות בעין אובייקטיבית. ארוחת ערב היא כבר אכלה...

יופי. טוב שהיא אוכלת משהו. זה טוב שהיא תהיה בחברת חולות אחרות- אבל תנסו גם איכשהו להמשיך שיגרה שלה ושלכם עם אנשים או חברים אחרים שאין להם קשר למחלה הזאת. היא אכן לא יכולה בעצמה לראות את המצב כמות שהוא, אבל בטפול זה יתחיל לעבוד לאט לאט. כמו שאמרתי מה שחשוב כאן זה הרגש. זה מה שנמצא שם בפנים מתחבא וקשה לו לצאת. יותר קל לה לשחק עם האוכל כי בשבילה זה פחות מאמץ. תהיי בקשר.