גם אני

גם אני סובלת מכזאת בעייה. אני אמנם לא מגדירה את עצמי רזה, אבל אף אחד לא יכול להגיד שאני שמנה ואפילו לא שמנמנה. אני מודעת לעובדה שזה נובע אצלי גם ממשהו פסיכולוגי ( אולי הענשה עצמית? ), אבל זה מפליא אותי כל פעם מחדש כמה אוכל יכול להכנס לבטן שלי, ואיך אין לי בכלל, לגמרי, מצב שנקרא "שובע". אני יכולה תמיד לאכול וכמויות גדולות, גם אם כרגע אכלתי ארוחה ע-נ-ק-י-ת, לפעמים עד שהבטן שלי כואבת ואני לא יכולה לזוז, רק להתקפל על המיטה כדי להתגבר קצת על הכאב ולהצליח לנשום נורמלי. הלוואי שיכולתי להקיא ( אני יודעת שזה נשמע רע ) אבל אין מצב, כי אף פעם לא הצלחתי, וניסיתי כמעט את כל השיטות והתחבולות כדי להקיא. הרבה פעמים אני אוכלת דברים בכלל לא טעימים, ומוציאה המון כסף על אוכל, ולא יכולה להפסיק לחשוב על אוכל ועל מה אוכל עוד מעט ומה אוכל אחרי זה... ואם אכלתי מתוק- אני אוכלת מלוח- ואז שוב מתוק- ואז שוב מלוח וכו' וכו' כו'... מדברים שקראתי הבנתי שיש לי הרבה מאפיינים של בולימיות ( רק בלי להקיא, כאמור ), גם מאפיינים שלא קשורים ישירות לאוכל, ואני יודעת בדיוק על מה את מדברת כשאת אומרת שאת בעצם סובלת מזה. אני צריכה לציין שזה בדרך כלל בא לתקופה, ואז נעלם לתקופה וחוזר חלילה, אבל בתקופות שזה קיים, שהן בד"כ אורכות חודש - חודשיים זה סיוט, וזה מתסכל וגורם לשנאה עצמית ולגועל. ככה זה אצלי, בכל אופן. זה בטח לא ממש מנחם לדעת שיש עוד אנשים עם אותה הבעייה, אבל אני בכל זאת מקווה שאוכל לפתור את הבעייה הזו אצלי, ושגם את תפתרי אותה אצלך. שילוב של טיפול פסיכולוגי ודיאטה מדיאטיקנית בהחלט נשמע לי אפשרות למציאת פתרון. אם לא זה - אני לא יודעת מה כן יעזור...

כתבתי אתזה כתגובה ל"אכילה מופרזת", ולא שמתי לב שזו הודעה חדשה לגמרי. סליחה על הבלאגן.

רציתי לומר שיש לי את אותה בעייה ממש!!! ואיך באמת אפשר לפתור את זה?? כי זה נורא מתסכל. אני משדלת להתעמל ולנסות לפצות על "החזירות" ואני ממש מפחדת להשמין ולא יודעת מה לעשות. אצלי הבעייה הובעת יותר בארוחות הצהריים,כאילו אני מתחילה ולא יודעת איך לסיים... מה השיטה להתמודד עם זה??!