התמכרות

כשנפגשתי עם דיאטנית, ואמרתי לה שאני "מכורה", נסתה להוציא לי מהראש רעיון מטופש שכזה, ואמרה לי: "מה פתאום! איך הגעת למסכנה שכזו! לא, אל תדאגי, את לא מכורה. איך אפשר לקרוא לאכילת שוקולד ודברים מתוקים אחרים "התמכרות"?" אני דוקא השתוממתי מאוד שבן אדם מקצועי, כפי שציפיתי שהדיאטנית תהיה, אומר לי "אל תדאגי, את לא מכורה". כל דבר שיוצא משליטה, וקשה להתגבר עליו בכוחות עצמך, זו התמכרות, והכוונה היא לאו דווקא להימורים או לסמים. לא קיבלתי עזרה ממנה, ולא הפנתה אותי למומחה להתמכרויות אוכל. חבל. האם מנהל/ת הפורום חושב כמוני או חולק על דעתי? תודה מראש.

היי, אני מסכימה איתך במיליון אחוז!!!!!!!! עדי

השאלה היא לא האם בן-אדם מכור או לא מכור לחשק מסוים, אלא איך ניתן לאזן בין הצורך הפיזי לתזונה מאוזנת לבין צורך נפשי שבחלק מהמקרים בא לפצות הן את החלק הנפשי והן את הגופני שבסופו של דבר חד הם שאול

שלום ניטה אני חייתי בהרגשה שאין לי טיפת שליטה בחיי באופן כללי ועל אוכל בפרט במשך המון שנים ומטפלים שונים ובהם פסיכאטר אמרו לי שלא כך הוא ואפילו לא הסכימו לשקול את האופציה של בולמיה למשל וא זיום אחד נפל לי האסימון שאם אני מכורה סימן שאני צריכה להיגמל ואיך נגמלים ? בקבוצת תמיכה היתטרפתי לאחת כזאת השיפור בחיי מדהים השיפור במשקלי הוא 12 קילו פחות שזה כ 18% והכי חשוב אני מריגשה טוב יותר ושולטת לפחות חלק מהזמן אל תגיד לעצמך אני מכורה תשאלי את עצמך איך נגמלים בברכה